Page 41 - מיזוגים ורכישות - פרופ' אהוד קמר תשפב
P. 41

‫‪ .61‬השאלה הפרש ית היא אם כן האם הסעיף אכן קובע את האיסור הצר הזה העולה מלשו ו ואותו‬
‫בלבד‪ ,‬או שמא יש לפרש את הסעיף בפרש ות תכליתית‪ ,‬ולקבוע כי הוא חל על כל הסדר שמשמעותו הק יית זכויות‬

                           ‫שו ות לבעלי מ יות שו ים‪ ,‬ועל כל הסדר המו ע או מקשה על החלפת השליטה בחברה‪.‬‬

‫‪ .62‬בא כוחה של הרשות ל יירות ערך‪ ,‬וכך אף בא כוחה של מיילן‪ ,‬טע ו כי בית המשפט צריך לכבד‬
‫את הפרש ות ש ית ה לסעיף על ידי הרשות‪ .‬בא כוח הרשות ציין כי האחריות לפרש ות היא אחריותה של הרשות‪,‬‬
‫וכי הרשות הביאה בחשבון לע יין הפרש ות שהיא אימצה שיקולי רוחב שו ים‪ ,‬שאי ם מתייחסים רק למיילן או לפריגו‬
‫אלא למכלול החברות שרשומות או שעשויות להירשם ברישום דואלי‪ .‬הרשות קיימה הליך מפורט‪ ,‬היא שקלה את‬
‫מכלול השיקולים הרלוו טיים‪ ,‬היא הייתה מודעת הן לטע ותיה של מיילן והן לאלה של פריגו‪ ,‬ומשהיא החליטה את‬

                                                              ‫אשר החליטה‪ ,‬בית המשפט לא יתערב בהחלטתה‪.‬‬

‫‪ .63‬א י סבורה כי אין לקבל את הטע ה כמות שהיא‪ .‬אכן‪ ,‬מקום בו לרשות מ הלית יש שיקול דעת‬
‫ביחס לאופן הפעולה שלה‪ ,‬בית המשפט לא יתערב בדרך כלל בהפעלת שיקול הדעת‪ ,‬ולא ימיר את שיקול דעתו בזה‬
‫של הרשות‪ .‬זהו הכלל ה והג במשפט המ הלי‪ ,‬והוא מוחל גם במסגרת הליכים אזרחיים בהם מועלות טע ות ביחס‬
‫לאופן הפעלת שיקול הדעת של הרשות )ראו למשל בג"ץ ‪ 1921/94‬סוקר ' הוועדה לב ייה ולמגורים ולתעשייה‬
‫]פורסם ב בו[ פסקה ‪ ;(6.7.1994) 9‬ע"א ‪ 218/96‬ישקר בע"מ ' חברת השקעות דיסקו ט בע"מ ]פורסם ב בו[ פסקה‬

                                                                      ‫‪) (21.8.1997) 30‬להלן‪" :‬ע יין ישקר"((‪.‬‬

‫ואולם‪ ,‬במקרה ד ן‪ ,‬בטרם בחי ת הפעלת שיקול הדעת של הרשות ל יירות ערך‪ ,‬על בית המשפט להידרש‬
‫לשאלת פרש ות החוק‪ .‬שאלה זו אי ה שאלה בה בית המשפט "מכבד" את ההכרעה של הרשות השלטו ית‪ ,‬אלא‬

                                                                              ‫עליו לבחון אותה באופן עצמאי‪.‬‬

‫פרש ות החקיקה היא מלאכתו של בית המשפט‪ .‬בית המשפט – הוא ולא אחר – הוא הקובע מהי הפרש ות‬
‫ה כו ה של דבר חקיקה ולאחר מכן עליו לבחון האם הרשות המ הלית הרלוו טית פועלת בהתאם לדבר החקיקה על‬

                                                                                  ‫פי פרש ותו ה כו ה אם לאו‪.‬‬

                              ‫‪ .64‬כך קבע בהקשר זה בית המשפט העליון )כב' ה שיא א' ברק( כי‪:‬‬

          ‫"לעתים יצב השופט בפ י ש י פירושים אפשריים‪ .‬עליו לבחור באותו פירוש ה ראה לו כראוי‪.‬‬
          ‫העובדה שהרשות השלטו ית בחרה בפירוש אחר אי ה מכרעת‪ .‬לא קיים כאן 'מתחם של‬
          ‫פרש ות סבירה'‪ ,‬שבה יש ליתן זכות קדימה לרשות השלטו ית‪ ,‬בעלת המקצוע והמומחית‪.‬‬
          ‫הפוך הוא‪ :‬פירוש החוק הוא מקצועו של בית המשפט‪ ,‬והאחריות המוטלת עליו מחייבת אותו‬

                                       ‫ליתן אותו פירוש ה ראה לו – לו ולא למאן דהוא אחר כראוי‪...‬‬

          ‫מכאן‪ ,‬שכאשר שופט יצב לפ י ש י פתרו ות פרש יים חוקיים‪ ,‬אין הוא חייב לבטל דעתו באשר‬
          ‫לפירוש הראוי מפ י דעתה של הרשות הציבורית‪ .‬על בית המשפט לגבש לעצמו עמדה באשר‬

            ‫לפירוש הראוי מבין הפירושים החוקיים‪ .‬בעשותו כן‪ ,‬עליו להתחשב בכל סיבות הע יין‪.‬‬

          ‫אחת ה' סיבות' לע יין זה היא עמדתה של הרשות הציבורית לע יין הפירוש הראוי‪ .‬גישה‬
          ‫זו חיו ית היא למשטר תקין‪ .‬אין היא מתעלמת ממקצועיותה ומאחריותה של הרשות הציבורית‪.‬‬

                                                     ‫‪37‬‬
   36   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46