Page 26 - ME1-digital_Neat
P. 26
ניצן :רפאל היא מקום אידאלי ,יש מגוון עיסוקים אין בתואר הראשון ,וקשה מאוד להשיג בלימוד אישי תוך אקדמיה דיאלוג אקדמי
סופי ,עשרות תחומי ידע וסוגי מערכות .הזמן הכי ארוך כדי עבודה בתעשייה את רמת המתמטיקה – היכולת
שנשארתי בתפקיד אחד היה שש שנים והשינויים ברמת
האנליטית והחישובית – הנדרשת היום בשוק.
העיסוק היום יומי היו כמו להחליף מקצוע – ניהול ניצן :כן ,כשאתה נכנס לשוק כדוקטור יש לך ידע
אנשים ,עיסוק בטכנולוגיה בהנדסת מערכות ,פגישות תיאורטי נרחב ,אתה בעל יכולת עבודה עצמאית ,יש לך
כלים למחקר ,אבל המון דברים לא ידעתי והייתי צריכה
עם לקוחות – אלו עבודה שכל אחת מהן מצריכה ללמוד בעצמי .קצב ההתקדמות בתעשייה תלוי בבן אדם
כישורים מתחומים שונים לגמרי .את כל הזמן בלמידה, ומשתנה לפי צורכי המחלקה ולא רק לפי כמה אתה
והמקצוענות הולכת ונבנית ,נדבך על נדבך ,שזה דבר ניצן :כשאת נכנסת לשוק כדוקטור יש לך
אדיר .מבחינה חברתית ,את כל הזמן מכירה אנשים ידע תיאורטי נרחב ,את בעלת יכולת עבודה
חדשים ומדהימים ולא צריכה להיפרד מהחברים עצמאית ,יש לך כלים למחקר .אבל המון
הקודמים שכבר רכשת. דברים לא ידעתי והייתי צריכה ללמוד בעצמי
עודד :ואת לא חושבת לחזור לאקדמיה? יודע להעמיק .אני הגעתי דוקטור ,כן ,אבל אתה צריך
ניצן :פעם חשבתי שאחזור לאקדמיה כחוקרת טובה לדעת מה זה אווירודינמיקה ,למשל ,ואני לא ידעתי מה
ומנוסה יותר ,אבל איבדתי את זה .כמה חברי סגל יש זה .נכון שברפאל יש יתרון לתארים הגבוהים ,אבל הרבה
אצלכם שממש עבדו בתעשייה והחליטו לחזור ,לא בוגרי תואר ראשון אצלנו התקדמו יותר מאלו עם התואר
השני ולא תמיד אתה זוכר מי למד מה .בסוף זה הכישרון
כהרפתקה בין תואר ראשון לשני?
עודד .:אצלנו ,מתוך 40חברי סגל ,שני פרופסורים הם שקובע .עודד ,לך למשל יש כל הכלים.
אנשי תכן .יש תקן לחברי סגל מהתעשייה בטכניון וסוג עודד :אני נדבקתי בחיידק המחקר ,חיידק שצריך לתפוס
המחקר שהם עושים הוא אחר .הקריירה והמצוינות אותו בתארים המתקדמים .לדעתי ,קשה מאוד להידבק
שלהם נבנתה בתעשייה ובסוף הקריירה הם באים לתרום בו בתואר ראשון.
לאקדמיה ,וכך הדור הצעיר כאן יכול לצבור ניסיון מעשי
ניצן :ולא משעמם לך? העבודה באקדמיה נראית לי
עודד :מי שמתכוון לעבוד במו"פ חייב לרכוש חוזרת על עצמה – אתה נמצא בבניין הזה ,מעביר אותו
עצמאות שאותה משיגים בידיים ,במחקר ,זה
לא מספיק לשבת בכיתה .מניסיוני ,דוקטורט קורס כל שוב ושוב ,מוקף באותו קומץ קולגות ,נלחם
על המקום שלך ,עוסק במגוון מצומצם של תחומים
הוא תנאי הכרחי לעבודה בפיתוח
והקשרים החברתיים מועטים.
בתחום התכן המכני והמשולב .אבל כאמור ,הפרופיל של עודד :יש אנשים שצריכים הזנה חברתית ועבודה
חבר סגל הוא קודם כל עצמאות ומצוינות במחקר הנדסי, בצוות ויש אנשים שטוב להם לבד עם עצמם ,או עם
צוות מצומצם .באקדמיה אפשר לעבוד עם צוות גדול
ולכן יש מעט העוסקים בתכן ,אם בכלל .ובכל זאת ,לא במעבדה ובעבודה תיאורטית אתה כל הזמן עם עצמך.
חסר לך העיסוק במדע ה"טהור"? יש תיאורטיקנים שעובדים עם צוות קטן של אדם אחד
או שניים שמתחלף כל כמה שנים ,אז יש מגוון אפשרויות
ניצן :אני מודה שלא ...אני יכולה להבין את הקסם חברתיות באקדמיה .בעניין תחומי העיסוק -אתה מלמד
בזה וזוכרת את רגעי ההתעלות במחקר ובדוקטורט, כמה מקצועות בשנה ואחד מהם חייב להיות בתחום
כשאת מתעוררת באמצע הלילה ויש לך פתרון למשפט המומחיות שלך ,שבו אתה מכשיר את הדוקטורנטים.
מתמטי שאת עובדת עליו שלושה חודשים .אבל בחרתי המדהים הוא שאתה קובע על מה תעבוד .חוקר צריך
בתעשייה מכיוון שרציתי להתחבר לעשייה אמיתית. לכתוב כל הזמן הצעות מחקר חדשות ,ואם הן לא יהיו
אני צריכה את האקשן מסביב .לראות יצירה שהתחילה מצוינות הוא לא יזכה למימון .יש התחדשות יום יומית.
מרעיון ומסימולציות ושלא נעשה דבר כמוה בעולם ,או חלק מהבחירה שלי באקדמיה הייתה כי אין רגע דל.
לחזות ברעיון שהעלית ואנשים אמרו שהוא לא אפשרי, דווקא את ,שעשרים שנה עובדת באותו המקום ,מדברת
או שהוא מסובך ושיש בו יותר מדי סיכונים ,כשהוא מגיע
לכדי מימוש ועובר ניסוי מורכב מוצלח .זו תחושת עילוי על גיוון?
וסיפוק שלא ניתנת לתיאור .זר לא יבין זאת.
| 26הפקולטה להנדסת מכונות