Page 93 - 28222
P. 93

‫איך להיות אמא מאמצת‬

‫אני חובשת כובע טמבל לבן־אדום גדול מדי‪ ,‬בדיוק סיימתי לבכות‬
‫ולהזיע‪ ,‬או שלא סיימתי ורק עצרתי לרגע כי אבי ביקש לצלם אותי‬

                                        ‫ומיד אמשיך במלאכת הבכי‪.‬‬
‫בדמיוני בתי הביולוגית רצה אליי כדי להתנחם בזרועותיי‪ ,‬אני‬

                                                      ‫מחבקת אותה‪.‬‬
                                                             ‫זהו‪.‬‬

‫אני לא מעיזה לדמיין יותר מזה‪ .‬זה הכי הרבה דמיון שאני נותנת‬
       ‫לעצמי‪ .‬אני לא יכולה שהבנות שלי יראו עליי שאני מפנטזת‪.‬‬

‫אני אחת כזאת שרואים עליה כשהיא מפנטזת‪ .‬יואב יודע להבחין‬
‫בזה‪ .‬כמו שהוא הבין מהר מאוד שהתלהבותי הרבה מהתקדמות בתי‬
‫בשיעורי השחייה כנראה מעידה על התאהבותי במורה שלה ופחות על‬

                                                  ‫ביצועיה של בתנו‪.‬‬

‫"לא היה לכם אף לא רגע אחד שנהניתם יחד?" שאלתי את יואב‬
                              ‫בהמשך אותו היום של טיול האופניים‪.‬‬

‫"ברור שהיה‪ ,‬רוב הטיול היה מהנה‪ .‬לא ראית שאכלנו את כל מה‬
                                 ‫שהילדה שלנו ארזה? נהנינו מאוד‪".‬‬

                 ‫"אז למה אתה בוחר ליידע אותי רק במשברים?"‬
‫"לא יודע למה‪ ",‬הוא ענה לי‪" ,‬כי כל פעם לקראת הסוף היא חייבת‬

                  ‫ליצור משבר‪ ,‬ולמי אני אספר אם לא לאמא שלה?"‬

                                ‫‪93‬‬
   88   89   90   91   92   93   94   95   96   97   98