Page 96 - 28222

‫נעמה סגל‬

‫שיתפה אותי בדילמות קטנות‪ ,‬בכעסים מינוריים‪ ,‬בקשיים כאלו או‬
‫אחרים בעבודה‪ ,‬או כשהחברה מתעניינת בשלומי‪ ,‬או אז אני שופכת‬
‫תלי תלים של מילים על אותה חוויה‪ .‬אני יורדת לפרטים‪ ,‬מדגימה‬
‫בתנועות ידיים גדולות‪ ,‬רוקעת ברגליים‪ ,‬אם בתי רקעה‪ ,‬צועקת‬
‫בקול‪ ,‬אם בתי צעקה‪ ,‬הולמת בשולחן אם בתי הלמה‪ .‬אני מחפשת את‬
‫ההזדמנות לפרוק ולאחסן ולנעול מאחורי דלת ברזל את הדאגה שלי‬
‫אצל מישהי אחרת‪ ,‬שלא מתגוררת איתי בבית‪ .‬ואולי אני מחפשת את‬
‫מי שתגיד לי‪ ,‬למרות כל הדרמה שאני מציגה‪" :‬זה לא נשמע לי משהו‬

‫שאת צריכה לדאוג לגביו‪".‬‬
‫החברה הטובה‪ ,‬שהיא אמא לשלושה‪ ,‬היא אישה שלא מסוגלת‬
‫להסתיר את רגשותיה‪ .‬הבעות פניה מסגירות את מחשבותיה‪ ,‬והיא‬
‫כנה באופן שעלול להתפרש לעתים כבוטה‪ .‬החברות בינינו חדשה‬
‫ויש בינינו שיחות ארוכות על יחסים‪ ,‬אומנות ומין‪ ,‬שלא היו מביישות‬
‫חברות רבת־שנים‪ .‬אנחנו מקפידות להגיד זו לזו‪" ,‬אני שמחה בחברות‬
‫שלנו‪ ",‬או "את חברת אמת באמצע החיים‪ ",‬או "אני מסוגלת לדבר‬
‫איתך בכנות נדירה‪ ".‬לחברה הזאת ישנם הרבה כישורים שמעוררים‬
‫בי התפעלות‪ :‬היא מבשלת ואופה במהירות ובחדווה; באותם האופן‬
‫והכישרון היא מצלמת‪ ,‬מתקנת פנצ'רים של אופניים‪ ,‬קודחת בקירות‬
‫ומתקינה מדפים‪ .‬היא אמא מעורבת שלא מתערבת ולא מתערבבת‬
‫ברגשות ובקשיים של הבנים שלה‪ .‬פעמים רבות אני מרגישה במחיצתה‬
‫רגשנית וסוערת‪ ,‬אישה הנשלטת על ידי הדאגות שלה ונותנת לבנות‬
‫שלה להפעיל אותה יתר על המידה‪ .‬לפני מספר שנים‪ ,‬כשרק הכרנו‪,‬‬
‫הבן הקטן שלה היה בן ארבע‪ .‬בתי היתה אז בת חמש וחצי‪ .‬כשסיפרתי‬
‫לה על הקשיים שלי כאמא‪ ,‬כמעט תמיד היתה נותנת לי דוגמה‬
‫להתנהגות דומה מצד הילד שלה‪" .‬את מגזימה‪ ",‬היא היתה אומרת‪,‬‬
‫"היא לא כזאת שונה‪ .‬היא ילדה‪ .‬את נותנת יותר מדי חשיבות לכל‬
‫עניין האימוץ והנטישה וחושבת שכל מופע של כעס קשור לזה‪ .‬תעזבי‬

‫אותה‪ .‬היא ככל הילדים‪".‬‬
‫כשסיפרתי לה על הביקור אצל הרופאה‪ ,‬ואחר כך הוספתי ואמרתי‬

‫‪96‬‬