Page 95 - 28222
P. 95
איך להיות אמא מאמצת
לענות לרופאה ,היא צעקה" :אמא ,אל תעני לה! אל תספרי לה עליי
כלום!" הצעתי לה שתצפה במשהו בטלפון שלי ,שתצא רגע מהחדר,
הרופאה הציעה שתצייר משהו ,אבל היא סירבה .כשעמדתי לפתוח
את פי שוב ,היא קפצה עליי והפילה אותי לרצפה ,היא ניסתה לסתום
את פי בידיה ,ואחר ניסתה להדביק אותו עם הוושיטייפ הכחול שלה.
חשבתי לעצמי שכל אביזר ,קטן כגדול ,עלול להיות האקדח שמופיע
במערכה הראשונה.
הרופאה שאלה אותה למה היא מדברת אליה ככה" .את אפילו לא
מכירה אותי ",היא אמרה לבתי.
בתי ענתה שהיא לא רוצה להכיר אותה ושלא תעז לשאול את אמא
שלה שאלות עליה.
מעולם לא הבנתי למה רופאים ,מאבחנים ומטפלים שואלים
שאלות על בתי בפניה תוך התעלמות מוחלטת מהנוכחות שלה.
האם הם לא אמורים להיות אנשי טיפול? איך הם היו מרגישים אם
היו שואלים את ההורים שלהם או את בני זוגם שאלות כמו" :היא
נוטה להתעצבן בקלות? יש לה חברות? היא צועקת ומתפרצת? היא
אלימה?"
האם הם לא היו רוצים לקטוע את רצף השאלות שבבסיסן עומד
עלבון?
"ילדתך אומרת מה שהיא מרגישה ",אמרה לי יועצת בית הספר,
אחרי שביקשתי ממנה לתצפת עליה" ,למבוגרים לא נוח לשמוע את
זה ",הוסיפה.
סיפרתי על הביקור אצל הרופאה לחברה טובה שהיא אמא
לשלושה ילדים .אני לא מסוגלת לעצור מלדבר על החוויות שמכאיבות
לי ומדאיגות אותי עם בתי .אחרי חוויה כזו אני תרה אחר החברה
שתיאות להיפגש איתי .המפגש בדרך כלל מתחיל בשיחת חולין
נעימה ,לפעמים אני צוחקת ,לפעמים אני מצחיקה ,אבל כל אותה
העת אני יודעת מהי מטרת הפגישה ,וברגע שנראה לי הרגע המתאים,
למשל ,אם אני חושבת שהחברה דיברה מספיק על עצמה ועל ילדיה,
95
