Page 166 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪ÂÎ‬‬

‫ומ"מ עשו חז"ל הרחבה דלא יכנס לכתחלה מיהת‪,‬‬ ‫בבגדו והיא בבגדה ורע ומר המעשה מכוער הלז‬
‫משא"כ כשזינה ע חמותו ונחשד על ערוה זו י"ל‬ ‫ועתה נשתד ע אחותה א מותר בה או לא כי‬
‫יוציא את אשתו‪ .‬ואי לנו כח לחלוק על הירושלמי‪.‬‬ ‫מעלתו נ"י אוסר ויש מפקפקי באיסורי' להתיר‪.‬‬

‫˙‪ Â‬הקשה ט"ז הרי בהנטענת עצמה קיי"ל א כינס‬ ‫‪ ‰ ‰‬כל יקר ראתה עינו וכל דילדיה אימיה כוותיה‬

‫לא יוציא ומכ"ש בת שלה·‪ .‬לזה י"ל הנטענת‬ ‫תלד גודר גדר ועומד בפר ‡ וכל דברי‬
‫עצמה א כנסה תלינ שלא נבעלה ונמצא אינה‬ ‫המפקפקי ישא רוח יקח הבל כי בוודאי עצת‬
‫אסורה לו כי איננו בועל‪ ,‬משא"כ הכא בחמותו לא‬ ‫חטאי היא מואס ימאסו הנוא והנואפת ומ"מ שלא‬
‫מיבעיא בעובדא דירושלמי ודש"ג שכבר זינה עמה‪,‬‬ ‫תהא ביאתי ריקנית אעבור פרשתא דא ואתני'‬
‫אלא אפי' היה רק נטע ‪ ,‬וניתלה שלא בא עליו רק‬
‫היה קריבה דגלוי עריות בשגעונות ונישוקי וכדומה‬ ‫בעזה"י וא"א לבהמ"ד בלא חידוש‪.‬‬
‫מ"מ איכא למיחש שיבוא עתה עליה באיסור שריפה‬
‫וכרת‪ .‬מיהו בנטע בשגעונות בעלמא‪ ,‬י"ל כמ"ש‬ ‫‚¯‪ Ô ÈÒ‬ספ"ב דיבמות )כו‪ ,‬א( ור"פ נושאי את‬
‫לעיל בישוב קושיא ראשונה נהי דנחשד אלאו דלא‬
‫תקרבו לגלות ערוה על כרת לא נחשד‪ ,‬אבל‬ ‫האנוסה )צז‪ ,‬א( הנטע מ האשה אסור‬
‫הירושלמי הא מיירי בבא על חמותו ונחשד עליה‬ ‫באמה בתה ואחותה‪ .‬וכ' כל הראשוני עפ"י‬
‫בערוה ממש וכל ביאה שיבעל עוד קאי בשריפה‪,‬‬ ‫תוספתא )יבמות פ"ד( א כנס לא יוציא כיו דלאו‬
‫פסולא דגופא הוא אלא נחשד בקרובתה אי מוציאי‬
‫מנ"ל לחלוק על הירושלמי‪.‬‬ ‫ברננה כי האי‪ ,‬וכ' בש"ג פ' האשה רבה )ד ל‪ ,‬ב בדפי‬
‫הרי" אות א( וז"ל‪ ,‬וכ א זינתה חמותו עמו אי‬
‫‡‪ Ì Ó‬בש"ס דיל בהאשה רבה צ"ה ע"א בעובדא‬ ‫אשתו נאסרת עליו בשביל זנות אמה ובתה‪ ,‬היתה‬
‫חמותו מרגלת לבוא אצלו ע"י אשתו מוציאי את‬
‫דרב יהודה הנ"ל בהאי דעביד איסורא ע‬ ‫אשתו ממנו כמבואר בקו' הראיות וכ הוא בתלמוד‬
‫חמותו‪ ,‬יש להבי לאיזה צור איתמר האי מילתא‬ ‫א"י עכ"ל‪ .‬ובירושלמי דהאי פירק הלכה וי"ו וז"ל‬
‫כלל ומה חידוש יש בו‪ ,‬ומה אמר אי הוה ס"ל כר'‬ ‫אתא עובדא קמי' ר' מנא ואפיק לה לא דהוא סבר‬
‫יהודה היה אוסר איסור עול פשיטא‪ ,‬אבל ]השתא[‬ ‫כר' יהודה אלא שהיתה מרגלת לבוא אצלו ע"כ‪.‬‬
‫דלא ס"ל כר' יהודה אינה נאסרת ואי דני דיני‬ ‫ובש"ס דיל צ"ה ע"א ההוא דעביד איסורא בחמתיה‬
‫אתיה רב יהודה נגדיה אמר אי לאו דאמר שמואל‬
‫נפשות ע"כ נגדיה ומה חידוש יש בו‪.‬‬ ‫אי הלכה כר"י אסריתה על איסור דעל ע"כ‪,‬‬
‫והגאו בס' עצי ארזי סי' ט"ו )סקי"א( רוצה לומר‬
‫‪ „"ÚÏ ÎÚ‬בהקד דברי ריטב"א בחידושיו ספ"ב‬ ‫אבל השתא לא אסרי על לעל אבל כל ימי חיי‬
‫חמות אסורה מיהת וכירושלמי‪ .‬ולפע"ד אינו כ‬
‫דיבמות )כו‪ ,‬א( דאמר נשי דלא אסרי לא‬
‫קפדי‪ ,‬קשה מדאמרינ פ' אי מעמידי )ע"ז כה‪ ,‬ב(‬ ‫כאשר יבואר להל אי"ה‪.‬‬
‫גבי יחוד גויה דאשתו משמרתו מלזנות ע אחרת‬
‫א"כ הרי קפדי וקפדי‪ .‬והוסי הרי אשה מתקנאת‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬האחרוני לא מצאו זה הש"ג כי מצויי‬
‫ביר חברתה‪ .‬ותיר הואיל ובתחלת נישואי נושא‬
‫קרובת הנטענת חיישינ דילמא עצת חטאי ביניה‬ ‫בטעות בד"מ )סי' טו סק"ח( וג לא‬
‫וע"מ כ נושא לזו שיזנה ע קרובתה ולא תקפיד‬ ‫הירושלמי‪ ,‬ע"כ בנו עליו מצודות‪ ,‬והט"ז סי' )ט"ו‬
‫ע"ש‪ .‬ולפ"ז יש מקו להקל טפי בזינה ע חמותו‬ ‫סקי"ט( כתב תימא לי ה פיסקא וכו' הרי דלא אמר‬
‫שלא יוציא אשתו משו דקפדי ומתקנאת ביר אמה‬ ‫התנא אלא איסורא בעלמא וכו' יע"ש‪ .‬וכיו דהאי‬
‫דהרי הוא אחר נישואי ולא היתה עצת זמה ביניה‬ ‫דינא איתא בירושלמי להדיא ע"כ לחלק דכשנטע על‬
‫הפנויה ליכא חשדא כל כ שיזנה עמה כשתהי' ערוה‬
‫מעיקרא‪.‬‬ ‫עליו דהנחשד על דבר קל אינו נחשד על דבר חמור‪.‬‬

‫‪Ó ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪.[‚È˙ 'ÓÚ Ò"˙Á ˙·¢˙· ÌÈ˘È‡ ‰‡¯ ¯ÙÂÒ ·˙Î ÏÚ·  ȷ¯ Ô· Ì‚ „ÈÙÒ‰ ԇΠ ȷ¯ ¯‡˙Ó˘ ÂÊ ÔÂ˘Ï·˘ ÔȈÈ] .‬‬
‫·‪¯Á‡Ï ‡Ó˘ ÌÚˉ ‰˙ÂÁ‡·Â ‰˙··Â ‰Ó‡· ¯ÂÒ‡ ‰˘‡‰ ÔÓ ÔÚË ‰ ˙ÂÓ·È„ ·"ÙÒ ‡È ˙„ ‡‰Ó ‡˜ÒÈ٠͉ ÈÏ ‰ÈÓ˙ :Ì˘ Ê"ˉ Ï"Ê .‬‬

‫˘˙ ˘‡ ‡‪Â˙‡ ˙ÂÙÎÏ ˆ"‡ ‰Ó‡ Ò Î ¯·Ú ̇ ȇ„ Ϸ‡ ‡ÓÏÚ· ‡¯ÂÒȇ ‡Ï‡ ‡ ˙‰ ¯Ó‡ ‡Ï„ ȯ‰ ÂÓÚ ÂÊ ‰ Ê˙ ‰˙· ‡ ‰Ó‬‬

‫‪ÚÓ˘Ó Ô È˘ÈÈÁ È˘ È·‚Ï È˘ ÌÚˉ Ì˘ 'ȯӇ ‡‰„ ˘¯‚Ï ÔÈÙÂÎ Î"Ú ,¯Â¯È·· ‰ÏÈ‚¯ ԇΠ¯Â¯È·· ÏÈ‚¯  ȇ„ ¯ÈÈÓ Ì˙‰„ Ï"‡Â ‡ÈˆÂ‰Ï‬‬

‫„‪.‰ÊÏ Ô È˘ÈÈÁ ‡Ó˙ÒÓ‬‬
‫‪Ï"ÎÚ ‡ÈˆÂÈ ‡Ï„ ‰Ï˘ ˙·‰ Ò Î Ì‡ ˘"Π‡ÈˆÂÈ ‡Ï Ò Î Ì‡„ ‡˜¯ÈÙ ‡Â‰‰· Ì˘ Ô È¯Ó‡ ‰ÓˆÚ ˙ ÚË ‰ ‰˘‡‰ ‡‰„ ‡·ÂË ‡È˘˜ Â˙Â‬‬

‫‪. ȷ¯ ȯ·„ ˙ ·‰Ï ͯˆ ‰‬‬