Page 171 - 4

‫‪‡Ï˜ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ מא‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫לפי תומו אומר אני אחיו ורוצה לחלו מרצונו הטוב‬ ‫תצא ממנו במיתתו בלי שתפטר מאחי ‪ ,‬והא דלא‬
‫בלי שו עיכוב‪ ,‬כי הוא יודע בנפשו שהוא אחיו של‬ ‫אמרינ הכי‪ ,‬היינו טעמא משו דמ"מ אינו מוחלט‬
‫מת באמת ורוצה להציל האשה מאיסור יבמה לשוק‪,‬‬ ‫שתזקק ליב שמא אי לו אחי או ימותו טר‬
‫וכעי שאמרו בספק טומאה ברשות הרבי הא איכא‬ ‫שימות הוא‪ ,‬ואפשר יש לו בני או יהיה לו בני‬
‫מיא בשקעתא דנהרא זילו טבולו במס' ע"ז ל"ז ע"א‪,‬‬ ‫מאשה זו או מאשה אחרת אעפ"י שאי נושאי ב'‬
‫וסברא זו כתב ר" פ"ב דכתובות )כב‪ ,‬א( גבי אשה‬ ‫נשי בגלילתנו‪ ,‬וכיו דאיכא כל הני ספיקות א"כ‬
‫שאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני ע"ש‬ ‫איתתא דא בחזקת היתר לשוק עומדת לאו מטע‬
‫ובגליו הרי" ‪ ,‬וכ במתני' ג' פ"ד דדמאי בתי"ט‬ ‫ס"ס כמוב מלשו רשב" פי"נ אלא הלא אשה זו‬
‫בש ירושלמי לעני קריאת ש למעשר עני ע"ש‪,‬‬ ‫פנויה היא ובחזקת היתר לשוק עומדת‪ ,‬וע"י קידושי‬
‫ומכ"ש אשה שבלא"ה פסולה לכהונה כגו גרושה‬ ‫אי החלט שתאסר אחר מיתת בעלה מטע כל הני‬
‫וחלוצה מאז‪ ,‬ועוד היכא ]נ"א‪ :‬ומ"מ היכי[ דאיכא‬
‫למימר מדאמר יש לי בני יש קצת ראיה דאיהו‬ ‫ספיקות‪ ,‬נמצא נשארה בחזקת התירא קמא‪.‬‬
‫גופיה חשש לאח שיבוא‪ ,‬וקמ"ל דמהימ יש לי בני‬
‫‡‪ Ì Ó‬כיו שזכינו לדי דכל חזקת היתר שלה‬
‫ואי לחוש כלל אפי' לחלו מזה‪.‬‬
‫מטע שאי ברור לנו שיש אחי לבעלה‪,‬‬
‫‪ Ó"ÓÂ‬הרא"ש מיא ג בזה ומפרש דאי אתי עדי‬ ‫נמצא הבעל הזה כחתיכה ספק חלב ספק שומ ‪ ,‬ה"נ‬
‫ספק יש לו אחי ספק אי לו וע"א נאמ לברר ספק‪,‬‬
‫דאית ליה אחי מהני דיבורא קמייתא‪ ,‬נראה‬ ‫ואי אתי חד סהדי ואמר שיש לו אחי מהימ בזה‬
‫טעמא כיו דבשעה שאמר יש לי בני לא היינו‬ ‫שלא דר עמנו זמ רב‪ ,‬ואי לו חזקה שאי לו אחי ‪,‬‬
‫צריכי לעדותו‪ ,‬מהימ כבי תרי כיו דלא אמרו‬ ‫וממילא אזדה לה חזקת היתר דאשה‪ ,‬דכיו דיש‬
‫בשעת מעשה‪ ,‬כמ"ש והסביר הרי" פ' החול ל"ט‬ ‫אחי לבעלה שוב היא נכנסת בשעת קידושי לספק‬
‫ע"ב גבי ואשתמודענהי וכו' ע"ש‪ .‬וס"ל לרא"ש בלא‬ ‫זיקוק‪ ,‬ואי לסמו על מקרה שימותו או שיוליד‬
‫עדי אי אמר אחוה דמיתנא אי חוששי אפי'‬ ‫בני ‪ ,‬דנהי אי לא אתי סהדי הוי ה איתתא בחזקת‬
‫לחומרא בעלמא לחלו ולפוסלה מכהונה על מג ‪,‬‬ ‫היתר לשוק דרוב נשי אינ זקוקות כמ"ש הריטב"א‬
‫)קדושי סד‪ ,‬ב(‪ ,‬והוא מטע הנ"ל דאיכא כמה ספיקא‬
‫ודוחק ליה לאוקמא בפסולה לכהונה‪.Ë‬‬
‫מ"מ ע"א נאמ בהא‪.‬‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬מ"ש מהרי"ט להכריח מסוגיא שלהי האשה‬
‫‪  ȈÓ‬למדי כל אשה הנישאית ואי מוחזקי‬
‫שלו דעכ"פ חוששי להחמיר נגד החזקה‬
‫דהרי הת חולצת ולא מתיבמת אע"ג דנותנת‬ ‫באחי היא בחזקת היתר אלא בתחלה היא‬
‫אמתלא כמ"ש תוס' וליכא משו דשוויא ]נפשה[‬ ‫רק בחזקת היתר אבל לא בחזקת שאי לו אחי וע"א‬
‫חד"א דהרי נותנת אמתלא ואפ"ה חוששי להחמיר‬ ‫נאמ לאוסרה‪ ,‬וא ימשכו ימי בהיתר ולא נשמע‬
‫נגד החזקה‪ ,‬נ"ל דאי ראיה דהת נותנת רק אמתלא‬ ‫ולא נראה שו רמז שיש לו אח‪ ,‬ומכ"ש בנידו‬
‫על מה שאומרת מת בעלה והדר בנה או בהיפו ‪,‬‬ ‫שלפנינו שאבי' היה לפנינו ולא נשמע שהיה לו ב‬
‫אבל עכ"פ מתו שניה ועל זה לא יהבי אמתלא‬ ‫אחר חו מזה‪ ,‬הרי הוא בחזקה שאי לו אח ואפי'‬
‫לחזור בו‪ ,‬וכיו שעכ"פ מתו שניה ואי אתנו יודע‬
‫מי מת קוד ‪ ,‬יש לחוש לדברי ע"א לברר הספק‬ ‫ע"א לא מהימ ‪.‬‬
‫וחוששי להחמיר‪ .‬אבל להוציא מחזקה דלא איתרע‬
‫כלל אי לנו‪ ,‬וכ כל מ"ש עוד מש"ס ורמב" מע"א‬ ‫]‪[È"˘¯ ÏÚ ‡"˘¯‰Ó‰ ˙È˘Â˜ ·Â˘È‬‬
‫ביבמה נית לה ב ‪ ,‬הת משו דס"ל לרמב" דשיי‬
‫דייקא ומינסבא כמ"ש ה"ה ש ‪ .‬והארכתי בישוב‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬באמר יש לי בני נאמ ‪ ,‬פירש"י אי אתי אח"כ‬

‫פסק הרמב" בזה וכא אי צור להארי בזה‪.‬‬ ‫חד ]ואמר[ אחוה דמיתנא הוא‪ .‬ומהרש"א‬
‫בקידושי וב"ב )קלד‪ ,‬ב( צוח כי כרוכיא הא בלאה"נ‬
‫‡‪ Í‬מה שיש לפקפק בנידו שלפנינו דאיכא תרי נשי‬ ‫אי ע"א נאמ נגד החזקה‪ .‬ונלע"ד דס"ל לרש"י‬
‫ורשב" )ב"ב ש ד"ה ומשני( נהי אי ע"א נאמ לומר‬
‫דנהירא להו בקטנות שהאב הזק הכה הילד‬ ‫יש לו אחי ‪ ,‬או אפי' לומר אני אחיו ורוצה ליבמה‬
‫וברח‪ .‬ונהי דבעדות אי ממש להעיד מה שראו‬ ‫או שצריכה לפייסו לחלו לא מהימ לזה‪ ,‬מ"מ א‬
‫בקטנות ‪ ,‬ועוד מאה נשי כחד גברא‪ ,‬מ"מ הא כל‬

‫‪.Èχ ‰"„ ·Ú 'ÈÒ ·"Á ÔωÏ ˙ËÈ˘ ‰ ‰Â ‰"„ ˆ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Ë‬‬