Page 170 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪Ï‬‬

‫וח"מ ססי' ל"ז דבדבר ההוה ורגיל‪ ,‬הוי לא ראינו‬ ‫משו דעכ"פ אתחזק מיעוט איסורא‪ ,‬משא"כ רובא‬
‫ראיה‪ .‬ועיי בב"ש רס"י מ"ז יש קצת פקפוק על זה‪.‬‬ ‫דליתיה קמ לא אתחזק מיעוט אסורא קיל‪ .‬ובזה‬
‫נסתפק רשב"א בדיני נפשות דאתחזק מיעוט גוי‬
‫]‪[ÌÈÁ‡ ÏÚ·Ï Ôȇ˘ ‰˜ÊÁ‬‬
‫לפנינו אי נימא והצילו העדה‪.‬‬
‫‪ Ó"Ó‬בנידו דיד יראה דכ"ע מודו דהוה חזקה‬
‫‪ Ó"ÓÂ‬מאי דפשט מספ"ק דכתובות )טו‪ ,‬א( וארב לו‬
‫אלימתא טפי‪ ,‬בשלמא האח שלא הזכיר‬
‫מעול שיש לו אח‪ ,‬י"ל דלמא איהו גופיה לא ידע‬ ‫וכו' משמע הא פירש אחד מה נהרג עליו‪.‬‬
‫שהיה לאביו ב ‪ ,‬ועוד מה היה לו להזכירו ואולי לא‬ ‫אי זה ראיה זו מכרעת‪ ,‬דלכאורה מיירי אחר שנהרג‬
‫היה לו שו התעסקות עמו‪ ,‬ואולי הכחיד תחת‬ ‫ראינו בודאי שישראל הרג רק בשעת התראה היה‬
‫לשונו שלא להדאיג אשתו מחשש זקוקה ]נ"א‪:‬‬ ‫ספק‪ ,‬ע"כ אי עמדו בקביעות אינו נהרג ואי פריש‬
‫זיקה[‪ ,‬אבל הכא שהאב חי עמנו חמשי שנה ולא‬ ‫והרגו אחר התראה ושוב נמצא שהיה ישראל נהרג‪.‬‬
‫הזכיר שיש לו ב ואיהו ידע בנפשיה‪ ,‬ואב לא משכח‬ ‫וכ משמע מתוס' ש דבהכי איירי אבל אי לא נודע‬
‫ב ‪ .‬ועוד כשצוה לפני מותו יש הקפדה בדבר להודיע‬ ‫שישראל הרג מנ"ל לרשב"א שהורגי היכא דאתחזק‬
‫להב לזכות לאביו באמירת קדיש וכדומה‪ ,‬ואי‬ ‫גוי לפנינו‪ ,‬שוב ראיתי בש"מ ספ"ק דכתובות איכא‬
‫משו שאהב זה הב ולא רצה שירש זה עמו מי לא‬
‫הוי מצי יהיב כל נכסיה במתנה לזה ולהפקיעו מזה‪.‬‬ ‫פלוגתא בזה יע"ש‪.Á‬‬
‫ועוד מסתמא לא ירצה אד להפקיע יורש דאורייתא‬
‫מכל וכל‪ ,‬ואלו ]נ"א‪ :‬וא [ היה בכור לנחלה עבר‬ ‫]‪[˙˜ÊÁ‰ ÏÚ ÔÈϘÂÒ‬‬
‫נמי במצות עשה דיכיר כמ"ש רמב" ר"פ כי תצא‪,‬‬
‫וא"כ כ"ע מודי דהוה חזקה גמורה דלית ליה ב‬ ‫‪  ί‡‰‬בזה במה שנלע"ד אי בו צור לדינא‪,‬‬
‫לזה‪ ,‬ואי אח לבנו להזקיק אשתו ליב ‪ .‬ועיי' תשו'‬
‫מהרי"ט )ח"א( סי' פ"א התיר מהר"מ גלאנטי אשה‬ ‫דאפי' אל קושיות ופלפולי לא ידחו די‬
‫לשוק מטע תשו' הרא"ש הנ"ל‪ ,‬אלא ש בסי' פ"ב‬ ‫ברור והלכה ברורה דסוקלי על החזקות ואי צור‬
‫וכ בתשו' מהרי"ט צהלו סי' ב' ועשרי גדולי‬ ‫לאריכות‪ ,‬א מה שצריכה דלמא דוקא כגו בנה‬
‫מורכב על כתיפה‪ ,‬ולבשה בגדי נדה וכדומה‪ ,‬אבל‬
‫ישראל ש נחלקו ואסרו האשה ההיא‪.‬‬ ‫שלילות שלא נשמע שיש לו אחי וכדומה‪ ,‬זהו‬
‫מש"ס דיל לא שמענו‪ ,‬דאפשר הא דאמרינ דלא‬
‫‪  ÈȉÂ‬דס"ל להני גאוני דעכ"פ צרי שיתחזק זמ‬ ‫מוחזק באחי ר"ל מוחזק בלא אחי‪ .‬ג כי קשה הדבר‬
‫אי אפשר זה‪ ,‬מ"מ לא שמענו בפירוש אלא מתו‬
‫רב בגבולתו בלי אחי ‪ ,‬אבל אחד שבא לכא‬ ‫לשו תשו' הרא"ש כלל נ"ב סי' ה'‪ ,‬אשר ז"ל‪ ,‬על‬
‫ב יומו ומחזיק עצמו שאי לו אחי במה נתחזק‬ ‫אשה שנשאת לבעל זה כמה שני באר צרפת‬
‫שלא נאמי עד אחד המתנגדו‪ .‬ואפשר מהר"מ‬ ‫ומעול לא נראה ולא נשמע ולא נודע שהיה לבעלה‬
‫גלאנטי נמי לא פליג אלא בעובדא דהת ‪ ,‬שהיה‬ ‫אח‪ ,‬אמנ אחי האשה אמר שהיה באשכנז וראה‬
‫נשבע בשעת קידושי שאי לו אח ומחזיקי אינשי‬ ‫אחד שאמר שהוא אחיו וכו' והיא רוצית להנשא‬
‫ברשיעי לא מחזקינ ‪ ,‬ומיד נתחזק לנו באי לו אחי ‪,‬‬ ‫ואומרת שאינה מאמינת לאחי' על זה‪ ,‬כי רחוק היה‬
‫ושוב אי ע"א נאמ ‪ ,‬אבל זולת זה מודה למהרי"ט‬ ‫שלא היה הבעל מודיע לה או שלא היה ידוע באר‬
‫וסייעתו דחזקה שע"י שלילות צרי עכ"פ זמ רב‬ ‫מגורותיה דבר וכו'‪ .‬והשיב הרא"ש ז"ל הא מילתא‬
‫שהיה ראוי שנשמע דבר מאחי ובית אבותי'‪ .‬ומה‬ ‫דפשיטא היא כיו שהאשה עומדת בחזקת שאי‬
‫שפקפקו הגאוני בנ"ב מה"ת ושב שמעתא ובית‬ ‫אחי לבעלה אינה נאסרת לשוק על מאמר אחיו וכו'‪,‬‬
‫אפרי בהל' חליצה‪ ,‬אומר אני אטו מהרי"ט גברא‬ ‫ואפי' עד כשר לא היינו חוששי לעדותו דכל היכא‬
‫דנתחזק היתרא ואמר ע"א שהוא אסור אינו נאמ‬
‫]קטלא קניא[ הוא דמידחי' בגילי דחיטתא‪.‬‬ ‫וכו' ואלו היה עומד בפנינו ואמר אני אחיו לא היינו‬
‫משגיחי על דבריו וכו'‪ ,‬הלכ אי לחוש כלל‬
‫‪ È ‡Â‬אפרש לפע"ד דודאי היה ראוי לחוש לכל איש‬ ‫ומותרת לשוק עכ"ל‪ .‬הרי קמ דפשיטא לי להרא"ש‬
‫כל שהיה דר עמנו זמ רב ולא נשמע ממנו או‬
‫שיש לו אח דלא שכיחי ב יחיד לאביו ולכל‬ ‫מאחרי שיש לו אח הרי הוא בחזקת שאי לו אחי‬
‫הפחות ממיעוט המצוי הוי‪ .‬וע"כ לכאורה כל האשה‬ ‫וכעי ]נ"א‪ :‬וכעני [ שכתב הש" יו"ד סי' א' )סק"א(‬
‫הנשאת לבעל יש בכלל חזקת אשת איש ג שלא‬

‫‪.‰ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Î"˘Ó · ,ÂË ˙·Â˙Î Ò"Á 'ÈÁ '¯ .Á‬‬