Page 161 - 4

‫‪‡Î˜ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ לח‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫מ התורה‪ ,‬אלא הירושלמי ס"ל כר"ע וכר' יהודה‬ ‫]‚„¯ ‚‪[˙ÂȯÚÏ ˙ÂÈ ˘ ˙¯ÈÊ‬‬
‫דנשי אדוני ממש קאמר‪ ,‬וה"פ רמב" )ש פ"ב‬
‫ה"ח(‪ ,‬וא"כ יש להתיר אחר מיתת בתה‪ .‬ולהפוסקי‬ ‫‪ ‰ÈÓ‬לשיטת רש"י סנהדרי ע"ו ע"ב וכ רוב‬
‫כרבנ דר' יהודה ולהרא"ש )יבמות פי"א ה"ב( והטור‬
‫דפ' כר' ישמעאל‪ ,‬ומ"מ ס"ל אשת חמיו לאו‬ ‫הראשוני ‪ Á‬דלא כרמב" ותוס' הנ"ל אלא‬
‫דאורייתא‪ ,‬י"ל ס"ל עריות הלכה ל"מ‪ ,‬ומעול לא‬ ‫דלא איכא אחר מיתה אלא איסורא בעלמא והיינו‬
‫נסתפק ירושלמי ואי תימר תורה ממש מחותנתו‬ ‫ארור שוכב ע חותנתו‪ ,‬בזה י"ל מסברא לא גזרו על‬
‫דהלכה למשה מסיני הוא דלאו דאורייתא‪ ,‬אלא‬ ‫שניות ולא מראית עי אלא בחייבי כרת ולא אפילו‬
‫מפרש ואי תימר תורה מדינא דשניות כמש"ל אליבא‬ ‫בחייבי לאוי כגו ממזר וכה"ג‪ ,‬וה"ה לא גזרו על‬
‫אשת חמיו אחר מיתה כיו דליכא אלא משו ארור‬
‫דמהרי"ל מ"מ פירושינו הנ"ל מחוור בעזה"י‪.‬‬ ‫ולא אפילו לאו וכרת‪ .‬ואע"ג דגזרו שניות בחלוצה‬

‫]‡˘˙ ‪[Â˙˘‡ ˙˙ÈÓ ¯Á‡ ÂÈÓÁ‬‬ ‫כעי דאורייתא‪ ,‬אבל בחייבי לאוי לא גזרו‪.‬‬

‫‪ Ï" Â‬לעשות סמוכי לזה מבה"ג ומס' דר אר‬ ‫]‪[ÈÓÏ˘Â¯È‰ ˘Â¯ÈÙ‬‬

‫וירושלמי וש"ס דיל לחלק בי אשת חמיו‬ ‫‪ ‰ÊÂ‬נ"ל פי' הירושלמי ואי תימר תורה הרי דוד‬
‫בחיי אשתו או אחר כ ‪ ,‬דבה"ג בחדא מחתא‬
‫מחתינהו לאשת חמיו ואשת חתנו‪ ,‬וכבר כתבתי לעיל‬ ‫נשא רצפה‪ .‬וכ' האחרוני דר"ל דהוה סד"א‬
‫אע"ג במסכת ד"א לא גזרו אאשת חותנו‪ ,‬מ"מ אח"כ‬ ‫ליתסר משו שוכב ע חותנתו‪ ,‬פי' דהנה מצינו‬
‫גזרו הגאוני ‪ .‬וא"כ לפ"ז ע"כ דא ודא לאו אחת‬ ‫בארורי שוכב ע אשת אביו ושוכב ע אחותו‪ ,‬ולא‬
‫היא‪ ,‬אלא כמ"ש מהרי"ל אשת חמיו משו כל‬ ‫שינה מלשו הקרא דפרשת עריות‪ ,‬והכא שינה ואמר‬
‫שבנקבה ערוה‪ ,‬ואשת חתנו משו דקרו ליה סת‬ ‫ארור שוכב ע חותנתו ולא אמר אשה ובתה‪ .‬י"ל‬
‫חת פלוני‪ ,‬ולא ידעו להבחי א מכח אשה זו או‬ ‫לזה ב' תירוצי ‪ ,‬או משו דאשה ובתה משמע‬
‫זו הוא חתנו כנ"ל‪ .‬ולפ"ז אי לאסור אשת חתנו אלא‬ ‫כששניה בחיי וכר"ע‪ ,‬וקמ"ל דארור איכא אפי'‬
‫כל זמ שבתו קיי ואז קורי לו חתנו סת ‪ ,‬וסוברי‬ ‫אי בתה קיימת‪ .‬ועוד י"ל דה"א דוקא ע אשתו אבל‬
‫משו זו קורי לו חתנו‪ ,‬אבל א כבר מתה בתו‬ ‫]ב[אשת חמיו ליכא כרת הו"א ארור נמי ליכא‪ ,‬קמ"ל‬
‫ומכ"ש כשישא השניה אחר מיתת ראשונה וכבר‬ ‫חותנתו‪ .‬ואשת חות נקרא חותנתו‪ ,‬כמו שמצינו‬
‫פסקו לקרות לו חת פלוני מותר באשתו‪ .‬ומדכתב‬ ‫דודתו האמתית היא אחות אביו כמו יוכבד בת לוי‬
‫בה"ג תרווייהו בחדא בבא אשת חמיו ואשת חתנו‬ ‫אחות קהת אשת עמר בנו היא דודתו אמתית‪ .‬ומ"מ‬
‫ש"מ תרווייהו חדא דינא אית להו‪ ,‬דמותר בהני אחר‬ ‫אשת אחי אביו קרי ליה בקרא דודתו‪ ,‬לא שהיא‬
‫מיתת אשתו‪ ,‬אלא שהוא מתרי טעמי אשת חתנו‬ ‫דודתו באמת אלא הואיל ובעלה יקרא דודו והיא‬
‫מטע הנ"ל שכבר פסיקו ש חת ממנו‪ ,‬ואשת חמיו‬ ‫אשתו יקרא דודתו‪ ,‬וה"נ הבעל נקרא חות ע"כ‬
‫לא גזרו משו דלאחר מיתה ליכא בחמותו אלא‬ ‫נקראת אשתו חותנתו אע"פ שאינו חמותו‪ ,‬ולזה‬
‫משו ארור בעלמא לא גזרו ואפי' בחייבי לאווי‬ ‫נתכוו ביש"ש‪ ,‬לא דניל מדי דודתו אלא מלשו‬
‫הקרא דקרי לאשת דודו דודתו‪ ,‬ה"ה אשת חותנו‬
‫כנ"ל‪ ,‬ומכ"ש דהכא אפי' לאו ליכא‪.‬‬ ‫חותנתו‪ ,‬והכי הוה סד"א ואמר ירושלמי ואי תימר‬
‫תורה היא‪ ,‬ומייתי מדאמר נביא ואת נשי אדוני‬
‫]·‪[ı¯‡ ͯ„ ˙ÎÒÓ· ¯Â‡È‬‬ ‫בחיק ‪ ,‬ש"מ קי ליה לנביא דלאו הכי אלא משו"ה‬
‫שני בלישניה לרמוז אחר מיתת בתה אבל אשת חמיו‬
‫‪ 'ÒÓ‬דר אר דתני הת דאמרו חכמי אשת חמיו‬
‫לא נאסר‪ .‬זה נ"ל פי' הירושלמי‪.‬‬
‫אסורה משו מראית עי ובתה מותרת לו‬
‫ופירשנוהו )לעיל ד"ה הנה( בתה מאיש אחר דה"ל‬ ‫‪ Ê"ÙÏÂ‬לר' ישמעאל )יבמות צח‪ ,‬ב( דחמותו אחר מיתה‬
‫חורגת אשתו של זה לא גזרו משו ב' אחיות‪ ,‬וע"כ‬
‫היינו כשאשתו קיימת‪ ,‬דאי אחר מיתה אפי' ב'‬ ‫בשריפה‪ ,‬ע"כ האי שינוי לישנא חותנתו‬
‫אחיות נמי שרו‪ .‬ועי' ביבמות ל"ב ע"א ברמב"‬ ‫אאשת חמיו קאי ואסור דאורייתא וכ לרבנ דר'‬
‫ורשב"א ורא"ש בש ר"ח עפ"י תוספתא דאחות‬ ‫יהודה סנהדרי י"ט ע"ב דנשי אדוני לא קאי אאנשי‬
‫שאול‪ ,‬ולא נסיב דהע"ה אלמנתו של שאול‪ ,‬א"כ‬
‫אפי' לר"ע י"ל חותנתו כולל ג אשת חמיו ואסורה‬

‫‪.· ,ˈ ˙ÂÓ·È ‡"·˘¯Â Ô"·Ó¯ ‰‡¯ .Á‬‬