Page 158 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪ÁÈ‬‬

‫דחשו למראית העי באשת חמיו הוא משו כבודו‬ ‫פליג להדיא על הירושלמי נקטינ כוותיה‪ .‬והגאו‬
‫פי' משו דקיי"ל חייב אד בכבוד חמיו כדאי'‬ ‫נב"י )ד"ה ומתחילה( הקשה א"כ לקמ דאמרינ‬
‫בש"ע י"ד סי' ר"מ סעי כ"ד וט"ז ס"ק י"ט וא כ‬ ‫במערבא כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו עליו משו‬
‫כל שחייב לכבדו כאב אית בהו משו מראית העי ‪,‬‬ ‫שניות‪ ,‬הקשה רבא וכללא הוא והרי אשת חמיו‬
‫ודחה מהרי"ל דוקא אשת חמיו משו דבנקבה ערוה‬ ‫בנקבה ערוה ובזכר לא גזרו‪ .‬וקשה הא תוס' כ' דה‬
‫נהי כיו דע"י ב' קדושי מקרבי לא גזרו משו‬ ‫כללא כל )שבזכר( ]שבנקבה[ ערוה וכו' ניתק‬
‫שניות‪ ,‬משו מראית העי עכ"פ גזרו‪ ,‬לאפוקי אינ‬ ‫בדורות אחרוני בתר ברייתא דשניות‪ ,‬וא כ אס"ד‬
‫אע"ג דחייב בכבודו כאב‪ ,‬מ"מ כיו דליכא משו‬ ‫דש"ס דיל מודה דאשת חמיו אסורה‪ ,‬לא פרי רבא‬
‫דבנקבה ערוה וכו'‪ ,‬לא גזרו משו מראית העי ‪,‬‬ ‫מאשת חמיו מידי‪ ,‬דהא ה כללא דכל )שבזכר(‬
‫ומסיי מהרי"ל וז"ל‪ ,‬וחשו ג כ אפי' לאחר מיתה‬ ‫]שבנקבה[ ערוה תקנו בתר ברייתא דשניות‪ ,‬ואז‬
‫כדמוכח מדמייתי )הירושלמי יבמות ש ( מריצפה בת‬ ‫אפשר כבר גזרו ג"כ על אשת חמיו כר' חנינא‬
‫איה עכ"ל לענינינו‪ .‬ורצה לומר דמוכרח דלאו מטע‬ ‫בירושלמי‪ .‬אע"כ רבא לית ליה הא דירושלמי‪ ,‬וא"כ‬
‫כבוד גזרו‪ ,‬דתינח בחיי חמיו שגירש אשתו דחייב‬
‫לכבדה כא ‪ ,‬אבל לאחר מיתת חמיו היה לנו להתיר‬ ‫הלכה כש"ס דיל אלו דבריו ז"ל‪.‬‬
‫לישא אשתו‪ ,‬דתו ליכא מראית העי אפ"ה אסרוהו‬
‫כדמוכח מדמייתי מרצפה בת איה‪ ,‬והת כבר מת‬ ‫‪ È ‰Ó˙Â‬ואכתי מי ניחא‪ ,‬נהי דרבא וכל אמוראי‬
‫שאול‪ ,‬וע"כ מוכח מטע כל שבנקבה ערוה גזרו‬
‫עליו‪ ,‬ואי לחלק בי חיי חמיו ובי מת חמיו ולא‬ ‫דש"ס דיל לא ס"ל ההוא דירושלמי‪ ,‬מ"מ‬
‫אמת הוא דאמוראי דא"י גזרו על אשת חמיו והא‬
‫משו כבוד נגעו ביה‪.‬‬ ‫ר"י בר שילא ממערבא אתא ואמר אמרי במערבא כל‬
‫)שבזכר( ]שבנקבה[ ערוה וכו'‪ ,‬א"כ מאי פרי רבא‬
‫]·‪[Ï"ȯ‰Ó ˙Ú„Ï ˙ÂÓ·È ÈÓÏ˘Â¯È‰ ¯Â‡È‬‬ ‫על חכמי מערבא וכללא הוא‪ ,‬הרי לדידהו הוה כללא‬
‫דאשת חמיו אסור משו מראית העי ‪ ,‬ועכ"פ מאשת‬
‫‪ ȯ·„Â‬מהרי"ל צריכי ביאור מאי ראיה מייתי‬ ‫חמיו לא הקשה מידי‪ .‬אע"כ צ"ל מש"ה פרי רבא‬
‫בפשיטות והרי אשת חמיו וכו'‪ ,‬ומנ"ל להקשות דהרי‬
‫מדמייתי מרצפה בת איה הא מייתי ירושלמי‬ ‫ר"י בר שילא אייתי ל חידושא ממערבא כל‬
‫]דאי תימר[ דאורייתא היא אשת חמיו‪ ,‬ואי הוה‬ ‫)שבזכר( ]שבנקבה[ ערוה וכו'‪ ,‬מה שלא נזכר‬
‫דאורייתא בודאי אי לחלק בי חיי חמיו או מיתת‬ ‫בברייתא דשניות‪ ,‬א"כ דלמא אשת חמיו בכלל‬
‫חמיו ואי נשא דוד רצפה‪ ,‬אע"כ מדרבנ ואז יש‬ ‫האיסור ומאי פרי רבא ומ"ש תוס' קי ליה הוא‬
‫לחלק בי בחיי שחייב לכבדו ובי לאחר מיתה‪,‬‬ ‫דוחק‪ .‬אע"כ היא גופיה קשיא ליה‪ ,‬כיו דידע‬
‫דלמערבא אסר ר' חנינא אשת חמיו רק משו מראית‬
‫ולעול אימא משו כבוד נגעו ביה‪.‬‬ ‫העי ולא משו שניות‪ ,‬ונפקותא רבא איכא וכדאיתא‬
‫בלשו מס' ד"א הנ"ל אשת חמיו מותרת אבל אמרו‬
‫‪ Ï" Â‬דמהרי"ל לא פי' הירושלמי כמו שפירשוהו‬ ‫חכמי אסורה לו מפני מראית העי ‪ ,‬משמע דטובא‬
‫איכא בינייהו‪ .‬ומעתה כיו שר' חנינא לא אסרה‬
‫האחרוני וא תאמר תורה היא היינו שהוא‬ ‫משו שניות וה"ה לכל אינ דהקשה רבא מינייהו‬
‫דאורייתא ממש מפרשת עריות‪ ,‬דזה לא יעלה על‬ ‫אשת ב חמותו וכו'‪ ,‬א"כ קשה ליה לרבא הא הוה‬
‫הדעת מהיכי תיתי לחייב עליו כרת‪ ,‬א וא"ת תורה‬ ‫)בזכר( ]בנקבה[ ערוה כ צ"ל‪ .‬ע"כ אפי' אי )לא(‬
‫היא‪ ,‬ר"ל דינא היא ככל שניות ולא רק משו מראית‬ ‫ס"ל לרבא ה דירושלמי‪ ,‬מ"מ הקשה לדברי בני‬
‫העי בעלמא‪ ,‬וע"ז מייתי מרצפה ומדאמר ליה נביא‬ ‫מערבא עצמ מ"ט לא תאסר משו שניות הא כל‬
‫נשי אדוני בחיק ‪ ,‬נמצא שהותרה אשת חמיו‬ ‫)שבזכר( ]שבנקבה[ ערוה‪ ,‬ומעתה אי זר דרבא‬
‫להדיא ע"פ נביא‪ ,‬וכללא הוא כל שהותר בפירוש אי‬ ‫בעצמו )לא( יסבור כהירושלמי לעני מראית העי ‪.‰‬‬
‫כח ביד חכמי לאוסרו כאשר השריש בט"ז בהל'‬
‫ר"ה )סי' תקפ"ח( ובי"ד סי' קי"ז ובח"מ סי' ב'‪ .‬וכ"כ‬ ‫]·‪[Ï"ȯ‰Ó‰ ˙·Â˘˙ ¯Â‡È‬‬
‫תוס' פ' איזהו נש )סד‪ ,‬ב ד"ה ולא(‪ .‬וא"כ א"א‬
‫לשלמה לגזור עליו משו שניות כיו שהתירו הנביא‬ ‫‪ ¯È·Ò‰ÏÂ‬הדבר יותר אבאר דברי תשו' מהרי"ל סי'‬
‫לדוד להדיא‪ ,‬אבל משו מראית העי יכולי לאסרו‬
‫פ"ה הנ"ל דעלה על דעת השואל הא‬

‫‪.È"·Â ‰ ÏÚ ÔÎ ¯ÈÚ‰ ¯·Î˘ ˙ӄ˜‰ ‰¯Ú‰·˘ ‡"Ú¯ ˙"¢ '¯ .‰‬‬