Page 155 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ לז ‪¢ ¯ÙÂÒ‬‬

‫נענשי שהרי יעברו ברצו ‪ ,‬ומ"מ ע"י אונס פיתוי‬ ‫‪ „ÂÚÂ‬זאת יש לחלק בי נידו דמהר"י מינ לנידו‬
‫דאמתא בא לה ‪ ,‬בזה אומרי חטא בשביל שלא‬
‫יכשלו לרבי ‪ .‬ודכוותיה מי שהוציאו בתו להמיר‬ ‫שלפנינו‪ .‬דהת היא לא היתה מחטיאה את‬
‫דתה דתחילתה אונס וסו שתהיה ברצו ‪ ,‬מותר‬ ‫הרבי אע"פ שנתפתתה במקרה והרתה לזנוני ‪ ,‬מ"מ‬
‫להאב לחלל שבת להצילה‪ .‬ודברי הב"ח נכוני‬ ‫שוב היתה גדורה לולי שהפרוצי מחזירי אחריה‬
‫להלכה מכווני ‪ ,‬ויעיי הגהות מרדכי ספי"ד דשבת‬ ‫לפתותה‪ .‬א"כ י"ל אי אומרי לאד חטא לישא‬
‫מינקת חבירו כדי שתזכה היא והיא פשעה בתחלה‬
‫ואי להארי יותר‪.‬‬ ‫עכ"פ דאפקריה פע אחת‪ ,‬משא"כ הכא כפי‬
‫המפורס פה היא פרוצה ביותר והעיזה פניה ותאמר‬
‫·‪ ‡‰‬סלקינ דדעתי מסכמת להתיר נשואי רק‬ ‫ומכשלת את הרבי ‪ ,‬ורבי הושחתו בשחותה וה"ל‬
‫כהאי אמתא דעבדי בהו אינשי איסורא דכפו את רבה‬
‫בפע הזאת ולא לילי מזה לנידו אחר‪,‬‬ ‫ועשה אותה בת חורי ‪ ,‬וכ' התוס' פ' השולח )מא‪ ,‬ב‬
‫ומ"מ מהיות טוב יעמוד הנער הנושא הבא לקחת‬ ‫ד"ה כופי ( דהוי להצלת רבי מעבירה שהיו עושי‬
‫בטחו מספיק כדי הנקת הולד שבא תתעבר תחתיו‬ ‫ע"י גרמה דילה‪ .‬ובכה"ג אמרינ שפיר חטא בשביל‬
‫ותעכר חלבה או שתגמול בנה בשאט נפש שלא בזמ‬ ‫שיזכה חביר ‪ .‬ומ"א סס"י ש"ו )סקכ"ט( תפס על‬
‫הראוי‪ ,‬ירדו הב"ד לנכסיו שהעמיד אפותקי מפורש‬
‫לזה למסמס לי' בביעי'‪ ,‬ויעמוד אפוטרופוס המשגיח‬ ‫הב"ח יע"ש‪ .‬ולפענ"ד דברי הב"ח נכוני ‚‪.‬‬
‫על זה‪ ,‬או אבי הנער יעמיד בטחו מוספק על זה‪,‬‬
‫או מקופת הצדקה יהיה ס זה מוכ שלא יצטר‬ ‫‪ ‡ÏÏÎÂ‬דמילתא אי אומרי לאד חטא באיסורא‬
‫לשוב בדינא ודיינא עד שיסתכ הולד בי כ ‪ .‬ויהיו‬
‫נזהרי שלא יתגדל הולד בחזקת בנו של זה הנושא‪,‬‬ ‫זוטא כדי דלא לעבוד ע"ז איסורא רבה‪,‬‬
‫היינו דפשע‪ ,‬וג אי אומרי חטא כדי להציל חבירו‬
‫דלא תיפוק חורבא בכמה אנפי שוני ‪.‬‬ ‫מחטא ע"י אונס גמור דרחמנא שרי כדמוכח‬
‫מולדרוש להו דאונס שרי )כתובות ג‪ ,‬ב(‪ ,‬דאפי'‬
‫‪.˙‡ÏÙ Â˙¯Â˙Ó Â ‡¯È ˙‡Ȃ˘Ó  ÏÈˆÈ '‰Â‬‬ ‫לתקנתיה דרבנ לא בעי למיעקר כמו שאמר הב"ח‪.‬‬
‫‪.˜"ÙÏ Á"Ú˜˙ Ë·˘ ·"È '· ÌÂÈ ·"Ù‬‬ ‫א להציל חבירו מרצו הבא ע"י אונס‪ ,‬כההיא‬
‫אמתא דעבדי בהו אינשי איסורא‪ ,‬דאות אינשי יהיו‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ˜ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪ÊÏ ÔÓÈÒ‬‬

‫]‪[Ô ·¯„Ó ‡˙Èȯ‡„Ó ˙¯ÂÒ‡‰ ˙Âȯډ‬‬

‫הל' ב'‪ ,‬אשר זה לשונו‪ ,‬אחד דברי שלמדו אות‬ ‫˘‡‪ ÏÂ‬נשאלו רבני מורי התורה ממקו גבוה ה"ל‬
‫מפי השמועה וה תורה שבע"פ‪ ,‬ואחד דברי‬
‫שלמדו מפי דעת באחת מהמדות שהתורה נדרשת‬ ‫שטאטהאלטערייא לברר ולפרש איזה‬
‫בה ‪ ,‬ונראה בעיניה שדבר זה כ הוא‪ ,‬אחד דברי‬ ‫העריות האסורי לע ישראל עפ"י דת תורתנו‬
‫שעשאו סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה‪ ,‬וה‬ ‫הקדושה ומה מה יש כח ביד חכמי הזמ להתיר‬
‫הגזירות והתקנות והמנהגות‪ ,‬כל אחד ואחד מאלו‬
‫השלשה דברי מצות עשה לשמוע לה ‪ ,‬והעובר על‬ ‫לפי שעה או לא‡‪.‬‬
‫כל אחת מה עובר בלא תעשה‪ ,‬הרי הוא אומר על‬
‫פי הדברי אשר יורו אלו התקנות והגזירות‬ ‫]‪[Ô ·¯„ ˙ÂȯÚ ‡˙Èȯ‡„ ˙ÂȯÚ‬‬
‫והמנהגות שיורו בה לרבי כדי לחזק הדת ולתק‬
‫העול ‪ ,‬ועל המשפט אשר יאמרו אלו דברי שילמדו‬ ‫‪ ·È˘‰ÏÂ‬דברי אמת אומר תחלה האמנ יש‬
‫אות מ הדי באחת מ המדות שהתורה נדרשת‬
‫מהעריות המפורשי בתורה ויש אשר‬
‫אסרו חז"ל מפני סייג וגדר‪ ,‬ואי שו חילוק ביניה‬
‫כי הכל מ התורה כמבואר במיימוני ריש הל' ממרי‬

‫‪ÊÏ ÔÓÈÒ‬‬ ‫‚‪.ÔÎ ·˙Î Ì‚˘ ‰Î˜ 'ÈÒ ·"Á ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‬‬
‫‡‪.[„˜˙˘‡Â ‰"„ „ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯] .‬‬