Page 159 - 4
P. 159
Ì˙Áסימ לח ËȘ ¯ÙÂÒ
עכנלע"ד דהרי חזינ במס' דר אר דאחר שסיי לפי שינוי המקו והזמ ,כמ"ש בקעה מצא משו
איסור שניות ואמר אשת חמיו מותרת משו שניות, שאינ בני תורה ואמר ר"ת לאנשי ליאו בני בשכר
אבל אמרו חכמי היא אסורה משו מראית העי שאינ בני תורה ובני ליאו בני תורה בתוס' פ"ק
ובתה מותרת ,וכתבנו לעיל היינו בתה מבעל אחר דביצה )ו ,א ד"ה והאידנא( וזהו נ"ל שפי' מהרי"ל
מותרת לזק כש שמותרי ב' חורגי זע"ז. בהירושלמי.
‰ ‰Âאמנ בפ' משוח מלחמה איכא תנא ראב"י ‡˙˘‰Âשפיר מוכיח מהרי"ל אס"ד דאיסור חמיו
דאוסר ב' חורגי זע"ז ,וכ הוא בירושלמי, משו שמכבדו כאב ,וא"כ לפי אותה
וי"ל דה"ה אסורה לזק ,והשתא י"ל פי' ברייתא ההו"א שמשו שניות גזרו נמי מהאי טעמא גופא
דיל נמי כ היא אחר שסיימו דיני שניות ואמרה שמכבדו כאב ,וגזרו עליו בחיי חמיו ולא אחר מותו,
)בת חורגת( ]אשת חורגו[ Âמותרת משו שניה, א"כ מה מוכיח הירושלמי מרצפה שהיה אחר מיתת
מתחיל ואומר דיני מראית העי ,ובתי מאיש אחר שאול ,אע"כ מראית עי דאשת חמיו משו כל
אסורה ל משו מראית העי דס"ל כראב"י דחורגי שבנקבה ערוה ,ועלה קאמר וא"ת תורה ,פי' שמדי
אסורי זע"ז משו מראית העי ,וה"ה לבת ע הזק שניות גזרו כל שבנקבה ערוה אפי' בתרי קדושי ,
משו בת בנו משו מראית העי ,הכי יש לפרש, ז"א שהרי דוד נשא רצפה ולטעמא דכל שבנקבה
וא"כ לא תקשי אשת חמיו נמי תימא ליה אני מותרת ערוה אפי' אחר מיתת שאול יש לאסור ,אע"כ שני'
ל ובתי מאיש אחר אסורה ל משו מראית העי . לא הוה כיו דבתרי קדושי הוא ,אבל מראית עי
זה אינו ,דאשת חמיו גופיה אסורה משו מראית
העי ,אע"ג באשת חורגתו לא גזרו באשת חמיו איכא כנ"ל פי' מהרי"ל.
גזרו ,אי לדמות מראית עי להדדי ולא הוה קשה
מידי .אבל השתא דפרי בת חורגו דאורייתא דלא ]‚[ÂÈÓÁ ˙˘‡ ˙¯ÈÊ
מצי לשנויי בת חורגו מאשה אחרת ומשו מראית
העי דהא ברייתא בשניות ולא במראית העי ,וע"כ ÔÂÈÎÂשזכינו להבי דעת קדושי מהרי"ל יש
בתו של )חורגתו( ]אשת חורגו[ שנולדה לו מבנו
]חורגו[ של זק ,א"כ דאורייתא הוא ,וע"כ צרי להסביר דברינו הנ"ל דודאי כל זמ שלא
לשנויי משו דקא בעי למתנא סיפא וכו' בתי אסורה חידשו בדורות אחרוני ה כל שבנקבה ערוה בחד
ל מדאורייתא בדידי לא גזרו רבנ וכו' ,א"כ לאו קדושי דתהוי שני' ,אז עדיי לא גזרו על אשת חמיו
משו מראית העי מיירי ג בסיפא ,אי הכי אשת משו מראית העי ,ועכשיו דאתא ר"י בר שילא
חמיו נמי תימא ליה בתי אסורה ל מדאורייתא ממערבא וחידש לנו כל שבנקבה ערוה גזרו משו
ובדידי לא גזרו רבנ .וא כדברינו מוכח דג על לב שניות ,ורבא טרח והעמיד דבריו וקבלו ,ממילא
הש"ס עלה ה דאשת חמיו משו מראית העי ולא נצמח מזה לקבל ג גזירת מראית העי באשת חמיו
שהיא בנקבה ערוה ע"י ב' קדושי ,ועכ"פ אי כא
מצינו למסקנא דפליגי.
הכרח דש"ס דיל פליג אהירושלמי בהא.
]·[‚"‰· ˙ËÈ˘ ¯Â‡È
]‚[ÔÈÚ ˙ȇ¯Ó ÌÂ˘Ó ˙¯ÈÊ
„ÂÚÂאני אומר אפי' אי בש"ס דיל לא גזרו ,מ"מ
„ÂÚÂנ"ל קצת להוכיח ג מש"ס דיל דיש לגזור
אח"כ בימי אמוראי ורבנ סבוראי גזרו .דהרי
במסכת ד"א שנתחבר אחר הש"ס נדכר לאיסור, משו מראית העי כהירושלמי ,אלא דברייתא
וכמה דברי שאינו מהגמ' כמס' חצוניות שאחר דשניות לא מיירי אלא מגזירות שניות וממראית העי
הש"ס אפי' נגד הש"ס כמ"ש תוס' מגלה ל"א ע"ב לא מיירי .והוא דיש לדקדק בש"ס ביבמות כ"א )ע"ב(
ע"ש .והנה הייש"ש )יבמות ש ( כ' דדורות האחרוני דאמר אי הכי אשת חמיו נמי תימא אני מותרת ל
שכתבו תוס' ורא"ש היינו בימי הגאוני וכו'. ובתי אסורה ל ,וקשה מאי אי הכי ,הא בלאה"נ מיד
וכוונתו בימי בה"ג גזרו .והנה כוונת תוס' ורא"ש לא אהברייתא קשה קושיא זו טר שאמר בתי אסורה ל
מדאורייתא יהיה הפירוש אי שיהיה ,לעול תימא
ליה אשת חמיו בתי אסורה ל ואני מותרת ל .
.Ì˘ ‡˙Èȯ·‰ È"ÙÚ .Â
