Page 160 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪Î‬‬

‫דאפי' לר"ע יש בחמותו אחר מיתת אשתו כרת‬ ‫להכי נתכוונו‪ ,‬דא"כ לא הוה מייתי מידי משני‬
‫ואפ"ה לא גזרו בגר אע"ג דג בחייבי כריתות גזרו‬ ‫חורגי דר"פ משוח מלחמה‪ ,‬דמה ראיה מש"ס‬
‫בגר‪ ,‬מ"מ חמותו דתחלתה בשריפה ואחר מיתת בתה‬ ‫לתקנת הגאוני ‪ ,‬אבל מ"מ אנו נמי נימא דבמס' ד"א‬
‫איקלש משריפה לכרת‪ ,‬שוב לא גזרו על הגר‪,‬‬ ‫גזרו על אשת חמיו והתירו אשת חתנו‪ .‬ושוב בימי‬
‫לשיטה זו קשה עלי ללמוד מזה למקו אחר שהדי‬ ‫הגאוני ובה"ג חזרו וגזרו ג על אשת חותנו‪ ,‬וע"כ‬
‫עצמו אי לו מוב ‪ ,‬השתא בחייבי כריתות גזרו‬
‫מכ"ש זו שתחלתה בשריפה אטו קילא טפי הואיל‬ ‫נקיט בה"ג תרווייהו לאיסורא‪.Ê‬‬
‫ותחלה היה בשריפה‪ .‬ואי אנו יורדי לסו דעת‬
‫חז"ל ואלו היינו יודעי טעמא דמילתא‪ ,‬היינו‬ ‫]„‪[È"·Â '¢˙ ˙ÈÈÁ‬‬

‫מביני שאי ללמוד מהת לאשת חמיו‪.‬‬ ‫‪ ˘"ÓÂ‬הגאו נב"י דאשת חמיו ואשת חותנו דא ודא‬

‫‪ „ÂÚÂ‬נ"ל להסביר קצת ולהעמיד דברי חז"ל דהנה‬ ‫אחת היא‪ ,‬לא ראה תשו' מהרי"ל הנ"ל אחר‬
‫שהניח דאשת חמיו אסור משו כל שבנקבה ערוה‬
‫בכל העריות שבני נח מוזהרי עליו אסרו‬ ‫וכו'‪ ,‬כתב א"כ מ"ט לבה"ג שאסור אשת חתנו הא‬
‫ביהדותו )יבמות כב‪ ,‬א( שלא יאמרו יצאנו מקדושה‬ ‫לא שיי שבנקבה ערוה‪ ,‬דאפי' הי' החת נקבה עדיי‬
‫חמורה לקלה‪ ,‬א אותו שאי ב"נ מוזהר עליה‬ ‫לא נאסר אלא א תהיה בתו זכר‪ ,‬ויהיה זה כלתו‬
‫הוצרכנו למנות ולגזור משו אתי לאחלופי בישראל‪.‬‬ ‫וכולי האי לא אמרינ ‪ ,‬וא"כ מ"ט לאסור משו‬
‫והנה פשטות הלכה מורה בסנהדרי )נח‪ ,‬א( דלר"מ‬ ‫מראית העי ‪ .‬ותיר דמשו דדר לקרות החת על‬
‫אליבא דר"ע כל שב"ד של ישראל ממיתי עליה‬ ‫ש חותנו ואומרי חת פלוני ושוב אינ מבחיני‬
‫ב"נ מוזהר עליו וכל חייבי כריתות שאי ב"ד של‬ ‫אי יקרא חתנו משו אשה זו או משו זו‪ ,‬ואינו‬
‫ישראל ממיתי אי ב"נ מוזהר עליו‪ ,‬עיי' כ"מ פ"ט‬ ‫מפורס איזו מהנשי היא בתו של זה או לא‪ .‬וצ"ל‬
‫ממלכי הל' ד'‪ .‬נמצא כל חייבי כריתות נמנו עליה‬ ‫אבל חמיו אינו נקרא סת חות של פלוני אלא יתרו‬
‫ואסרו לגר משו אתי לאיחלופי‪ .‬א אחמותו לא‬ ‫חות משה איש מופלא שהחות מתיחס בחתנו‪ ,‬אבל‬
‫נמנו באותה גזירה משו אתי לאיחלופי‪ ,‬דהרי‬ ‫בעלמא החת מתיחס בחותנו ולא בהיפו ‪ .‬ע"כ‬
‫בלא"ה אסור משו שלא יאמרו יצאנו מקדושה‬ ‫באשת חמיו גזרו משו כל שבנקבה ערוה ובאשת‬
‫חמורה לקדושה קלה ובלא"ה אסורה שהרי היא‬ ‫חתנו משו דכולי קרי ליה חת של פלוני ותרי‬
‫במיתת ב"ד וב"נ מוזהר עליו‪ .‬מה תאמר עכ"פ א‬ ‫גזירות הוה‪ ,‬ובימי מס' ד"א גזרו על אשת חמיו‪,‬‬
‫מתה אשתו דשוב אי מיתת ב"ד אלא כרת וב"נ אינו‬
‫מוזהר וליכא משו יצאנו מקדושה חמורה‪ ,‬ה"ל‬ ‫ובימי בה"ג גזרו ג על אשת חתנו כ נ"ל‪.‬‬
‫לגזור משו אתי לאיחלופי בישראל‪ .‬י"ל דמיתת בת‬
‫בחיי א לא שכיחא דבר"פ יש נוחלי )קח‪ ,‬א(‬ ‫‪ ‡ˆÂȉ‬מדברינו נהי ]ד[הרי" והרמב" וחכמי‬
‫מתחשיב לי' בפורעניות ומילתא דל"ש לא גזרו ביה‬
‫ספרד התירו אשת חמיו‪ ,‬מ"מ אנ דגררינ‬
‫רבנ ‪.‬‬ ‫בתר תוס' וחכמי אשכנז ונהיגי כוותיה‪ ,‬אי סתירה‬
‫מהש"ס אדרבא קבענו בו מסמרות בל ימוטו‪ ,‬א‬
‫‪ ‰Ê·Â‬א"ש מה דנקיט ברייתא ביבמות צ"ח ע"ב‬ ‫הגאו נב"י והגאו עצי אלמוגי חדשו לנו דלפי‬
‫ש"ס יבמות דלא גזרו בגר אחמותו אחר מיתת אשתו‬
‫מתה אשתו מותר בחמותו שהוא דר‬ ‫אליבא דר"ע דקליש ליה איסורה יע"ש יבמות צ"ח‬
‫פורענות שמתה הבת בפני הא ‪ ,‬ולא נקט בהיפו‬ ‫ע"ב‪ ,‬א"כ י"ל ה"ה הכא לא גזרו משו מראית העי‬
‫דר ברכה מתה אשתו מותר בבתה‪ .‬אע"כ הת‬ ‫אלא בחיי אשתו‪ ,‬ור"ת מיירי שגירש אשתו ומתחזי‬
‫באמת גזרו איסור משו אתי לאיחלופי כמו בכל‬ ‫כשתי אחיות בחייה ‪ ,‬אבל אחר מיתה לא נאסר‬
‫חייבי כריתות‪ ,‬וא"כ באשת חמיו אי לחלק כלל בי‬
‫מתה אשתו או לא‪ .‬ולהרמב" )ש פי"ד ה"י( נמי דלא‬ ‫בהדיא‪.‬‬
‫אסר לב"נ רק ששה עריות ולא חמותו אע"ג‬
‫דבשריפה וליתא למ"ש‪ ,‬מ"מ כיו דטעמא לחלק לא‬ ‫] ˘‪[Â˙˘‡ ˙˙ÈÓ ¯Á‡ ÂÈÓÁ ˙˘‡ ȇÂ‬‬
‫ידענו לית ל למיל מיניה למקו אחר מה שלא‬
‫‪ ‰ ‰Â‬דעת תוס' ביבמות צ"ד ע"ב ד"ה מאיסורא‬
‫נזכר בשו מקו ‪.‬‬
‫וכו' וכ דעת הרמב" )פ"ב מאסו"ב ה"ח(‬

‫‪.Â È È ÚÏ Ú‚Â ‰ ÁΘ 'ÈÒ· ˘"Ú .‰ÈÓ ‰"„ ËΘ 'ÈÒ ·"Á ÔÏ‰Ï ˘"˘È‰ ȯ·„· ‰Î¯‡·  ȷ¯ Î"˘Ó ÔÈÈÚ .Ê‬‬