Page 182 - 4
P. 182
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˜·Ó
אקילו ,והשתא י"ל היינו בהס"ד אבל למסקנא מחוקק בתשו' )סקכ"א( דלא כהגאו מהר"מ כ"
דפליגי תנאי אי כתיבת חרש מהני א"כ הדר אביו של ש"כ ז"ל ש וזה פשוט .א ניחוש שמא
לקמייתא דברייתא דפוטרו מקרב שבועה ס"ל כת"ק שד כתב ,דמשמע בש"ס דחיישי' אפי' היכא דלא
דכתיבת חרש אפילו הגדה לא הוה ומימעט מא לא אפשר אי לא חזי לי' בבואה דבבואה .וזה לא שיי
יגיד בלא קרא מפיה ואיד ברייתא דמכשיר הרכנה בכתב .ע"כ הקדימו תוס' דבירושלמי מחלק דוקא
לעדיות אתי כרשב"ג ובי הרכנת ובי כתיבה מקרי בשדה ובבורות חיישינ אבל לא בעיר ,והקדימו נמי
הגדה ולכל עדות כשר דלא דרשי מפיה ולא מפי ש"ס פ"ק דמגלה נמי אינו מתנגד להירושלמי דג
כתב אלא א לא יגיד והאי ודאי הוה הגדה מעליא. ש מיירי בשדה אבל לא בעיר ושוב מייתי פלוגתא
וא"כ אי כ הואיל למאי דקיי"ל כת"ק דכתיבא לא במצאו כ' בשטר ומיירי במצא בעיר דליכא למיחש
הוה הגדה ג לעדות אשה לא מתכשר דלא מצינו לשד כנלע"ד כוונת ע"פ פשוט ,וא"כ מוכח דס"ל
דאקילו רבנ אלא במאי דנפקא ל מקרא דעל פי דמיירי במצאו בשוק ולא בעד עצמו שכ' לו לזכרו
שני עדי ולא ע"א ולא מתורגמ ,בהא אקילו
בעיגונא וסמכו אקרא דמייתי בספרי )דברי פי' קפח( ואינו זוכר ודלא כמרדכי הנ"ל.
דלא יקו ע"א באיש אבל ק באשה ,ועלה קאי על
פי ב' עדי ,אבל פסול כתב דנפקא מא לא יגיד, Ì Ó‡Âמה שהרעיש העול הגאו מוהר"מ כ"
אי לנו להמציא קולא בעדות אשה. הנ"ל בתשובתו דלאיזה צור הביא הרי"
כלל ה פלוגתא דירושלמי כיו שסו סו סמ
‰‡¯ Âדזה היה באמת סברת ר' בו וברייתא עצמו אפסק דפ' מי שאחזו ,ג לדידי יל"ד בדברי
הרי" פ' מי שאחזו מה שהארי וכתב אבל עדות
דמסייעא ליה ,א להשמר מזה כיו דעלמא לא דרחמנא אמר מפיה ולא מפי כתב
דסתמא דש"ס פ"ד אחי )לא ,ב( ובכתובות )כ ,א( כ' לאיזה צור כתב זה דרחמנא אמר מפיה וכו'.
מייתי מפיה ולא מפי כתב ,ש"מ קיי"ל ה דרשא.
וא"כ אפי' הוה כתיבה הגדה מעליא עכ"פ מפיה ‰ ‰Âבברייתא דמייתי סייעתא לר' ירמיה צ"ע ,וכי
אימעט ,וע"כ ה עדיות דברייתא ע"כ אעדות אשה
קאי ,ומשו דנפקא פסולי' דכתב מפיה ,כשבטלו ר' בו או אפילו איד ברייתא פליגי אהא
חז"ל חומרת אותו פסוק גבי עגונה ,ג פי כתב דנישאת אשה ע"פ עד אחד ותורגמ ואפי' שפחה
בכלל קולא ,והיינו דמארי הרי" ומייתי בפ' מי ומסיח לפי תומו כמ"ש )תוס'( ]במשנה[ שלהי
שאחזו אבל שאר עדיות לא דרחמנא אמר מפיה יבמות ,ואי נמי ס"ל כר"ע קוד שהחזיקו ע"ש .א"כ
מ"ש דפליג במצא כתוב בשטר ולא בע"א ועד מפי
וכו'. עד ,אע"כ ס"ל לרבנ שו סברא לחלק בי מפי כתב
לע"א ועד מפי עד א"כ מה סייעתא מייתי לר' ירמי'
][ÂÙ‚· ‰ ί‰
מברייתא דמפי ע"א ותורגמ וצע"ג לכאורה.
‰ ‰Âהרד" בתשו' בית כ"ג כתב מסברא בהא
][‰˘‡ ˙„ڷ Ì·˙Î ÈÙÓ
דס"ל לר"ת דהרכנה בגופו עדי מכתיבה,
היינו כתיבה שלא בפנינו ,אבל כתיבה ]בפנינו[ אי ‡· Ïהאמת יורה דרכו דהנה ריהטא דשמעתא פ' מי
ל הרכנה גדולה מזו אלא שכתב דרהיטא דשמעתא
שאחזו דהוה ס"ד כיו דרב החמיר בהרכנת
דפ' מי שאחזו משמע דכתיבא עדי מהרכנה. חרש עד שיכתוב ש"מ הגדת כתב הגדה מעליא הוא
שמודיע לנו דעתו צלילתו של חרש וא"כ אי ל
„"ÚÙÏÂליתא ,דסוגיא משמע כהאי שיטה שכ' הגדה גדולה מזו ,דכתיב בעל כנפי יגיד דבר כמ"ש
חי' רשב"א פסוק זה ,ועיי רמב" פרשת שופטי
רא"ש מש ר"ת )סי' יט( דאע"ג דרב )יח ,ט( דע"י רפרופי כנפי עו ועשיית צל בכנפיה
דאמר חרש מהני ליה כתיבה אע"ג דהרכנה לא מהני היו יודעי עתידות בחכמת הטייאר ,ונקרא ההודעה
ש"מ דהכתיבה עיקר העדאתו לא מטע שכותב ההוא הגדה ,מכ"ש כתיבת החרש שמודיע לנו
לפנינו דהוה כהרכנה ,שהרי הרכנה אינו מועיל אלא צלילות דעתו ,וא כ קשה מברייתא דפוטרו מקרב
הכתיבה בעצמה מורה ל צלילות דעתו ,וה"ה שבועת עדות מא לא יגיד ,ומשני מא לא יגיד לא
ומכ"ש פקח הכותב למקו אחר דצייתינ ליה והוה אימעט אלא מפיה משמע דוקא דיבור פה ,והדר
קשי' להו מהא דבודקי לעדות ,ומשני עדות אשה
לשמה ,וזו היא רהיטא דשמעתא לרב.
