Page 183 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ מד ‪‚Ó˜ ¯ÙÂÒ‬‬

‫דעת הריטב"א והנמוק"י וקרוב לזה דעת)ו( ]הר" [‬ ‫‡‪ Í‬לפ"ז לרב ליכא תנאי אלא רשב"ג מפרש דברי‬
‫אע"פ שכתב שמא‪ ,‬והטור משמע ליה דרא"ש מחמיר‬
‫בהחלט דאי למדי כתב שלא בפנינו מכתב לפנינו‪.Â‬‬ ‫ת"ק בד"א בפקח ונתחרש‪ ,‬ורב נמי בהכי מיירי‪,‬‬
‫ודתנ לא יוציא עולמית היינו אפי' חרי טפי ומרכי‬
‫‪ Ó"Ó‬רוב הפוסקי כול מסכימי להתיר‪ ,‬ורמב"‬ ‫אבל לכתוב אינו יכול‪ .‬א ר' יוחנ אתי וחדית ל‬
‫דפליגי‪ ,‬והיינו משו דפשיטא ליה לר' יוחנ דהרכנה‬
‫בראש פי"ג מגרושי הל' כ"ח אלא שהתנה‬ ‫דגופיה עדי מכתב שלא בפנינו‪ ,‬וכותב בפנינו נמי‬
‫שיהיה כתב ישראל‪ ,‬וכתב ה"ה הטע שלא התירו‬ ‫לא הוה אלא הרכנה כיו דהוראת הכתיבה אינה‬
‫אלא גוי מסל"ת ולא כתב לפי תומו‪ .‬והדברי‬ ‫הוראה א"כ לא הוה אלא כהרכנה‪ ,‬וכיו דתנ‬
‫תמוהי כמ"ש הרב"י בבד"ה‪ .‬עוד כתב ה"ה שכ‬ ‫עולמית ע"כ אי חילוק בי מרכי לכותב‪ ,‬ופליגי‬
‫מוכיח הסוגיא דפ' מי שאחזו והקשה הלח"מ הא כ‬ ‫ת"ק ורשב"ג והלכה כת"ק והש"ס דמשני לר' כהנא‬
‫מפורש הת ‪ ,‬ותי' במצא כתוב אפשר ע"ד השטאה‬ ‫תנאי היא‪ ,‬האמת משני דהכי קיימא ל דהוה פלוגתא‬
‫אבל לרב לא פליגי‪ ,‬וכיו דרב ור' יוחנ הלכה כר'‬
‫כתב ע"ש‪.Ê‬‬
‫יוחנ קמה הלכתא כדברי ר"ת‪.‬‬
‫‪ ‰ ‰Â‬כבר כתבנו דיש לחלק בי ההיא דכותב לפנינו‬
‫]‪[‰ ί‰ ȉ ȇ Â È Ù· ‰·È˙Î‬‬
‫דהוה כהרכנה בגופו ובי כותב שלא בפנינו‪,‬‬
‫לכ כתב וכ מוכיח‪ .‬ואי להקשות לפ"ז אסדור‬ ‫‡·‪ Ï‬מ"ש דכתיבה בפנינו הוה הרכנה‪ ,‬אמת נכו‬
‫הרמב" שכתב תחלה ה דמצא כתוב שנכתב שלא‬
‫בפנינו‪ ,‬ואח"כ כתב וכ מי שנשתתק וכו'‪ ,‬הלא האי‬ ‫הדבר דהרי הרכנה בגופו כל דהו בשו אבר‬
‫עדי שכותב בפנינו‪ ,‬וא כ מאי וכ ‪ .‬י"ל דבנשתתק‬ ‫מהני ולאו דוקא הרכי בראשו‪ ,‬ואלו הי' מורה‬
‫אנו מסופקי א דעתו מיושבת וצריכי הוראה‬ ‫באצבעותיו אותיות שיצור ממנו כתבו גט לאשתי‬
‫שדעתו צלולה‪ ,‬משא"כ במצא כתוב אי לתלות אלא‬ ‫כקבוטל קפוטל דיומא י"ט ע"ב‪ ,‬היה מועיל בלי‬
‫ספק‪ .‬והשתא הואיל ובאצבעותיו כותב על הספר‬
‫ברוב בני אד שדעת מיושב‪ ,‬ע"כ כתב וכ ‪.‬‬ ‫בדיו מגרע גרע‪ ,‬אי ]ל [ הרכנה גדולה מזו ולא‬
‫ממעט מקולו ]עי' גיטי עב‪ ,‬א[ אלא כותב שלא בפנינו‪,‬‬
‫‪ ‰ÈÓÂ‬י"ל לרמב" דאיכא למיחש שמא הכותב‬ ‫אפילו פקח דלא ראינו הרכנה שלו‪ ,‬נהי לר"ת לעני‬
‫עדות מהני כיו שראוי להגדה‪ ,‬מ"מ לעני כתיבת‬
‫כתב דר השטאה והיתול‪ ,‬ע"כ ס"ל בעינ‬ ‫הגט לא הוי לשמה בכהאי גוני עד ששמעו קולו או‬
‫כתב ישראל שאי ישראל משטה בכ לכתוב מת‬
‫פלוני אפי' היכא דליכא למיחש למכשול‪ ,‬ומכ"ש‬ ‫יראו מעשה בגופו‪.‬‬
‫היכא דאיכא מכשול היתר אשת איש לעלמא‪,‬‬
‫משא"כ היכא דאיכא למיחש לרוב גוי ‪ ,‬א"כ ממ"נ‬ ‫‪ ‡˙˘‰Â‬אי לאו דמייתי הרי" הירושלמי שלהי‬
‫אי כתב דר עדות פסול‪ ,‬ואי כתוב לפי תומו חיישינ‬
‫להשטאה‪ ,‬ע"כ בעי כתב ישראל‪ .‬והנה בנוסח‬ ‫יבמות מסוגיא דמי שאחזו ה"א לא התירו‬
‫שלפנינו איתא ונודע שזה כתב ישראל‪ ,‬ובה"ה כתוב‬ ‫עדות אשה ]רק[ בכותב לפנינו דהוה מעשה בגופו‪,‬‬
‫דבשאר עדות פסול כדכתיב מפיה ולא וכו'‪ ,‬ופי‬
‫]ונודע[ שזה כתבו ישראל בוי"ו הכינוי‪.‬‬ ‫ממעט כל האברי ‪ ,‬ולכה"פ כשאינו ראוי לדיבור פה‬
‫אפי' לר"ת פסול‪ ,‬מ"מ בעיגונא התירו‪ .‬אבל מצא‬
‫‪ Ï" Â‬בודאי אי הוא כתב עברי או משיט"א שדר‬ ‫כתוב שלא בפנינו ה"א דלא מהני אפילו בעיגונא‪,‬‬
‫מש"ה מייתי ירושלמי דברייתא מסייעא לר' ירמיה‪,‬‬
‫ישראל ולא דר גוי לכתוב סגי‪ ,‬ולא חיישינ‬ ‫דס"ל לירושלמי דאפי' מצא כתוב הכל בכלל קולא‬
‫למיעוטא דמיעוטא דגוי שיכולי לכתוב כ ‪,‬‬ ‫דעיגונא‪ .‬ומה פלוגתא לחוד ה"א הלכה כר' בו‬
‫ובודאי א"א לו לסדר העני והאותיות כמו ישראל‪,‬‬ ‫דלאו מפיה ולא כתב אימעט אלא מלא יגיד‪,‬‬
‫והיכי דלא שכיחי מומרי כדאיתא בי"ד סי' )קי"ט(‬ ‫ובאותו פסוק לא הקילו רבנ ‪ ,‬קמ"ל סוגיא דמי‬
‫]סי' קיח רע"ג[ וא"כ סגי שיודע שזהו כתב מסודר‬ ‫שאחזו דמפיה אימעט ותרווייהו צריכי אהדדי‪ .‬וזה‬
‫כסדורו של ישראל‪ .‬א נוסחו דה"ה שזהו כתבו‬
‫ישראל מיירי בכתוב בגופ שלה שאי סידור הכתב‬
‫מורה לנו שישראל כתב זה‪ ,‬צריכי לידע שהכתב זה‬
‫בעצמו כתבו איש ישראלי‪ ,‬וע"ז כתב הרשב"א‬
‫שצרי קיו להרמב" דמנא יודעו שישראל כ' זה‬

‫‪.‰Ê ÔÈ Ú·  ȷ¯ Î"˘Ó ËϘ ·"Á ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Â‬‬
‫‪.„ˆ È"ÒÂÒ ÔωÏ ‚Ó 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .Ê‬‬