Page 183 - 4
P. 183
Ì˙Áסימ מד ‚Ó˜ ¯ÙÂÒ
דעת הריטב"א והנמוק"י וקרוב לזה דעת)ו( ]הר" [ ‡ Íלפ"ז לרב ליכא תנאי אלא רשב"ג מפרש דברי
אע"פ שכתב שמא ,והטור משמע ליה דרא"ש מחמיר
בהחלט דאי למדי כתב שלא בפנינו מכתב לפנינו. ת"ק בד"א בפקח ונתחרש ,ורב נמי בהכי מיירי,
ודתנ לא יוציא עולמית היינו אפי' חרי טפי ומרכי
Ó"Óרוב הפוסקי כול מסכימי להתיר ,ורמב" אבל לכתוב אינו יכול .א ר' יוחנ אתי וחדית ל
דפליגי ,והיינו משו דפשיטא ליה לר' יוחנ דהרכנה
בראש פי"ג מגרושי הל' כ"ח אלא שהתנה דגופיה עדי מכתב שלא בפנינו ,וכותב בפנינו נמי
שיהיה כתב ישראל ,וכתב ה"ה הטע שלא התירו לא הוה אלא הרכנה כיו דהוראת הכתיבה אינה
אלא גוי מסל"ת ולא כתב לפי תומו .והדברי הוראה א"כ לא הוה אלא כהרכנה ,וכיו דתנ
תמוהי כמ"ש הרב"י בבד"ה .עוד כתב ה"ה שכ עולמית ע"כ אי חילוק בי מרכי לכותב ,ופליגי
מוכיח הסוגיא דפ' מי שאחזו והקשה הלח"מ הא כ ת"ק ורשב"ג והלכה כת"ק והש"ס דמשני לר' כהנא
מפורש הת ,ותי' במצא כתוב אפשר ע"ד השטאה תנאי היא ,האמת משני דהכי קיימא ל דהוה פלוגתא
אבל לרב לא פליגי ,וכיו דרב ור' יוחנ הלכה כר'
כתב ע"ש.Ê
יוחנ קמה הלכתא כדברי ר"ת.
‰ ‰Âכבר כתבנו דיש לחלק בי ההיא דכותב לפנינו
][‰ ί‰ ȉ ȇ Â È Ù· ‰·È˙Î
דהוה כהרכנה בגופו ובי כותב שלא בפנינו,
לכ כתב וכ מוכיח .ואי להקשות לפ"ז אסדור ‡· Ïמ"ש דכתיבה בפנינו הוה הרכנה ,אמת נכו
הרמב" שכתב תחלה ה דמצא כתוב שנכתב שלא
בפנינו ,ואח"כ כתב וכ מי שנשתתק וכו' ,הלא האי הדבר דהרי הרכנה בגופו כל דהו בשו אבר
עדי שכותב בפנינו ,וא כ מאי וכ .י"ל דבנשתתק מהני ולאו דוקא הרכי בראשו ,ואלו הי' מורה
אנו מסופקי א דעתו מיושבת וצריכי הוראה באצבעותיו אותיות שיצור ממנו כתבו גט לאשתי
שדעתו צלולה ,משא"כ במצא כתוב אי לתלות אלא כקבוטל קפוטל דיומא י"ט ע"ב ,היה מועיל בלי
ספק .והשתא הואיל ובאצבעותיו כותב על הספר
ברוב בני אד שדעת מיושב ,ע"כ כתב וכ . בדיו מגרע גרע ,אי ]ל [ הרכנה גדולה מזו ולא
ממעט מקולו ]עי' גיטי עב ,א[ אלא כותב שלא בפנינו,
‰ÈÓÂי"ל לרמב" דאיכא למיחש שמא הכותב אפילו פקח דלא ראינו הרכנה שלו ,נהי לר"ת לעני
עדות מהני כיו שראוי להגדה ,מ"מ לעני כתיבת
כתב דר השטאה והיתול ,ע"כ ס"ל בעינ הגט לא הוי לשמה בכהאי גוני עד ששמעו קולו או
כתב ישראל שאי ישראל משטה בכ לכתוב מת
פלוני אפי' היכא דליכא למיחש למכשול ,ומכ"ש יראו מעשה בגופו.
היכא דאיכא מכשול היתר אשת איש לעלמא,
משא"כ היכא דאיכא למיחש לרוב גוי ,א"כ ממ"נ ‡˙˘‰Âאי לאו דמייתי הרי" הירושלמי שלהי
אי כתב דר עדות פסול ,ואי כתוב לפי תומו חיישינ
להשטאה ,ע"כ בעי כתב ישראל .והנה בנוסח יבמות מסוגיא דמי שאחזו ה"א לא התירו
שלפנינו איתא ונודע שזה כתב ישראל ,ובה"ה כתוב עדות אשה ]רק[ בכותב לפנינו דהוה מעשה בגופו,
דבשאר עדות פסול כדכתיב מפיה ולא וכו' ,ופי
]ונודע[ שזה כתבו ישראל בוי"ו הכינוי. ממעט כל האברי ,ולכה"פ כשאינו ראוי לדיבור פה
אפי' לר"ת פסול ,מ"מ בעיגונא התירו .אבל מצא
Ï" Âבודאי אי הוא כתב עברי או משיט"א שדר כתוב שלא בפנינו ה"א דלא מהני אפילו בעיגונא,
מש"ה מייתי ירושלמי דברייתא מסייעא לר' ירמיה,
ישראל ולא דר גוי לכתוב סגי ,ולא חיישינ דס"ל לירושלמי דאפי' מצא כתוב הכל בכלל קולא
למיעוטא דמיעוטא דגוי שיכולי לכתוב כ , דעיגונא .ומה פלוגתא לחוד ה"א הלכה כר' בו
ובודאי א"א לו לסדר העני והאותיות כמו ישראל, דלאו מפיה ולא כתב אימעט אלא מלא יגיד,
והיכי דלא שכיחי מומרי כדאיתא בי"ד סי' )קי"ט( ובאותו פסוק לא הקילו רבנ ,קמ"ל סוגיא דמי
]סי' קיח רע"ג[ וא"כ סגי שיודע שזהו כתב מסודר שאחזו דמפיה אימעט ותרווייהו צריכי אהדדי .וזה
כסדורו של ישראל .א נוסחו דה"ה שזהו כתבו
ישראל מיירי בכתוב בגופ שלה שאי סידור הכתב
מורה לנו שישראל כתב זה ,צריכי לידע שהכתב זה
בעצמו כתבו איש ישראלי ,וע"ז כתב הרשב"א
שצרי קיו להרמב" דמנא יודעו שישראל כ' זה
.‰Ê ÔÈ Ú·  ȷ¯ Î"˘Ó ËϘ ·"Á ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Â
.„ˆ È"ÒÂÒ ÔωÏ ‚Ó 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .Ê