Page 187 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ מו ‪ÊÓ˜ ¯ÙÂÒ‬‬

‫לצרה‪ .‬ועוד ביבמות קכ"ב כ' רש"י )ד"ה ודלמא(‬ ‫כמ"ש תוס' ריש גיטי )ב‪ ,‬א ד"ה וא ( אמנ לעני‬
‫ניחוש לצרה שמא נשא אשה במקו אחר פי' כיו‬ ‫מצא בשטר כתוב פלוני מת‪ ,‬מה חציפות שיי‬
‫שמוחזק לפנינו שאי לו אלא אשה זו מ"מ ניחוש‬ ‫ואפשר לטיוטא בעלמא כתב אחד כ או לשחוק‬
‫שמא נשא אשה במקו אחר‪ ,‬וא"כ במדינתינו‬ ‫והיתול‪ ,‬ומה חציפות שיי ‪ .‬א לעומת זה א הוא‬
‫כתב ישראל‪ ,‬י"ל לא חשידי ישראל בכ להוציא ש‬
‫ובזמנינו דאיכא חדר"ג ליכא למיחש לצרה‪.‬‬ ‫מיתה על חי ומכ"ש דאתי לאיכשולי ביה והדר ה"ל‬
‫כמו שטרי ממו א הוא כתב ישראל שידעינ עכ"פ‬
‫‪ ÏÎÂ‬זה אנו צריכי במכתב הראשו הבא ממקו‬ ‫שישראל כתבו‪ ,‬ובהא פליגי הפוסקי אי צרי קיו‬
‫או לא‪ ,‬דמה שהוא עדי חזקה שישראל חייש‬
‫אחר יש לחוש שמא זיי א' במקו ב"ד אבל‬ ‫לקלקול לעומת זה ליכא חוצפא כמו בשטרי ממו ‪,‬‬
‫כיו שכתבנו לש על הדואר כתוב אדרעס לב"ד‬ ‫וזו היא הפלוגתא דרי" סו יבמות ובגטי פ' מי‬
‫וקבלנו תשובת יש להקל בלי שו קיו אחר וכבר‬
‫נעשה מעשה עפ"י ס' זו איזה פעמי ‪ .‰‬וג הגאו‬ ‫שאחזו ובר" ש ‪.‬‬
‫בס' בית אפרי ‪ Â‬כ' סברא זו מדנפשי' וברו שכוונתי‬
‫לדעתו זצ"ל וה' יצילני משגיאות‪ ,‬וכיו דדעתו‬ ‫‡‪ Í‬כל זה בשטר היינו הנמצא‪ ,‬אבל במכתב הנשלח‬
‫דפר"מ להתיר למטינא שיבא מכשורי ויושיב ב"ד‬
‫מאיש ידוע ומכ"ש מב"ד להודיע לאשתו בעלה‬
‫של ג' ויתיר כמ"ש ב"ש סי' י"ז ס"ק קכ"ד‪.‬‬ ‫מת‪ ,‬בודאי איכא כא חזקה לא חצי לזיופא ולא‬
‫חשיד לקלקל ומה נפיק ליה מיניה לקלקל אשה‪ ,‬א‬
‫‪. "‡ ˘Ù  ‰¯˜È‰ Â˘Ù Î ÌÂÏ˘ ‰Ê 'ȉÂ‬‬ ‫לא ניחוש לצרה דמכוו לקלקלה‪ ,‬והא מסקינ‬
‫‪.˜"ÙÏ Ê"ˆ˜˙ ÊÂÓ˙ Á"¯„ '‡ '· ÌÂÈ ·"Ù‬‬ ‫בגיטי )סו‪ ,‬א( וביבמות בשעת סכנה אי חוששי‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪ÂÓ ÔÓÈÒ‬‬

‫]·‪[‰ Â‚Ú ÔÈ Ú‬‬

‫]‪ÔÈÚ ˙ÂÚÈ·Ë .â .˙"ÏÒÓ· Ìȯ·„ ¯Â˘È˜ Ô ÈÚ· ȇ .á .¯·„Ï ÌÈÏ‚¯ ˘È· ÂÓÂ˙ ÈÙÏ ÁÈÒÓ Â È‡˘Î È‚ ˙ Ӈ .à‬‬
‫˘‪[˙"ÏÒÓ È‚ Ï‬‬

‫ערלי ראו אותו בתחלת הלילה הול לבית מלונו‬ ‫‪ ̯Ë‬אחלה לדבר באתי בנא לבל יחר א אמ"ו נ"י‬
‫אצל ערל אחד ומאז לא שב לביתו‪.‬‬
‫עלי ולא יהיו דברי למשא על אמ"ו הגאו נ"י‬
‫‪ ˘ÓÁÂ‬שני אחר שנאבד האיש הזה בא הערל‬ ‫כי אמת אגיד ולא אכחד לפי קוצר השגתי שאלה‬
‫גדולה היא אצלי וקטנה בעיני אמ"ו ומובטחני‬
‫הלז שידוע שהאיש הנאבד היה אצלו‬ ‫בחסידותיו ובמדת ענותנותיו כי חז"ל חשו מאוד‬
‫בלילה הזאת אל העיר אשר היה דר בו יהודי‬ ‫לתקנת עגונות והאשה בוכה על ימי נעוריה גלמודה‬
‫הנאבד‪ ,‬ואמר במסיח לפי תומו שאשתו הערלית‬ ‫ושכולה זה י"א שני ‪ .‬ומעשה שהיה כ הוא‪ ,‬טר‬
‫ע עוד ערל אחד הרגו האיש הזה והיה מזכיר‬ ‫בואי הנה הי' דר איש אחד בגבולי בעיר אחת ודרכו‬
‫שמו ומשפחתו‪ ,‬והעיד כי היה מכיר אותו בטוב‪,‬‬ ‫הי' ליל ולסחור ימי אחדי בסחורתו בכפרי‬
‫רק הוא לא היה בביתו בשעת הריגתו‪ ,‬אבל בתחלת‬ ‫הקרובי ולחזור לביתו תמיד ביו ה' או וי"ו עש"ק‪,‬‬
‫הלילה היה בביתו בשעה שבא יהודי לביתו אבל‬ ‫ויהי היו יצא מביתו ביו ג' כדרכו וביו ה' לעת‬
‫בלילה ממש היה ביער עסוק במלאכתו‪ ,‬וקוד אור‬ ‫ערב הי' בכפר אחד אשר לא היה דר ש יהודי‪,‬‬
‫היו בא לביתו וראה האיש הזה מונח בחדר מיוחד‬ ‫ושארי יהודי סוחרי ראו אותו ש בעת ההיא רק‬
‫נהרג ש ‪ ,‬והיה מכיר אותו בטוב בטביעת עי כי‬ ‫ה יצאו מש למקו אחר והוא נשאר ש ‪ .‬וג כמה‬
‫לא היה שו פצע וחבורה בפני ובגופו כי הרגוהו‬

‫‪.Ï" „ÂÚÂ ‰"„ ‚Ó 'ÈÒ ÏÈÚÏ Î"ÎÂ .‰‬‬
‫‪.Ì Ó‡Â ‰"„ ÊÏ 'ÈÒ ‡"Á Ê"‰Ú·‡ Ìȯه ˙È· ˙"¢· .Â‬‬