Page 234 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜ˆ„‬

‫ומי בראש דוד ב ישי בראש הוא עורר חניתו על‬ ‫גמור ור"ת לא מיירי אלא בשנחתכו הלסתות‪ ,‬וכ‬
‫שמונה מאות וכל גבורי דוד שבאותו פרשה בחניתות‬ ‫גבי יכיר כל הפני עדיי בפני ולא יצא לחו אלא‬
‫יצאו וגלית יוכיח וכתיב באבנר ויואב יקומו הנערי‬
‫וישחקו לפנינו והי' חרב איש בצווארו של רעהו‬ ‫הפדחת‪.Ë‬‬
‫כמבואר בקרא וא כ פשיטא דס"ל דהכא שיתכוו‬
‫אבי' לעג נשותיה של אלו ציוה לאסור המלחמה‬ ‫‪ 'ÈÁ·Â‬תורה אמרתי בפסוק ויכר יוס את אחיו וה‬
‫בחרבות ולא בקשתות ובלאה"נ מי סני שאחר שנהרגו‬
‫בקשת ציוה לחתו ראשיה אע"כ פשיטא לר"י‬ ‫לא הכירוהו שכ' רמב" מדכתיב ויתנכר‬
‫משמע שעשה פעולה להתנכר שש המצנפת על‬
‫דלר"ת אפילו חתוכי הראש ניכרי בט"ע‪.‬‬ ‫מצחו כדי שלא יכירוהו אבל חז"ל דרשו שיצא בלא‬
‫חתימת זק ומצאוהו בחתימת זק )יבמות פח‪ ,‬א(‬
‫‪ ‰Ó·Â‬שכתבתי דמדכתיב מכה רבה משמע ששינה‬ ‫יע"ש ברמב" ‪ .‬והנה דקדוקו של רמב" מלשו‬
‫ויתנכר הוא דקדוק נכו ‪ ,‬אבל א"א לקיי פירושו‬
‫צורת כדי לעג נשותיה ‪ ,‬ופר"מ הגאו נ"י‬ ‫דאי אפשר שהתנכר כ זמ רב בהיות יושבי על‬
‫כתב דנפקא לה מדכתיב אביה ועמו‪ ,‬משמע אביה‬ ‫שולחנו שותי ומשתכרי עמו‪ ,‬וא הי' מתנכר כל‬
‫לחוד ועמו לחוד ודפח"ח‪ .‬אכ אני כתבתי ע"פ דברי‬ ‫כ זמ רב א"א שלא ירגישו בו המצרי שריו‬
‫יפ"ת ויפה מראה ונ"ל דלא הוה ליפה תואר לפרש‬ ‫ועבדיו‪ .‬ע"כ נלע"ד דידוע מנהג אנשי מצרי‬
‫מדכתיב אביה ועמו דהתינח למ"ד שהושיב שומרי‬ ‫מהלכי מעוטפי בראשיה כעטיפת הישמעאלי‬
‫ג' ימי ‪ ,‬א כ י"ל ההריגה שהי' מעשה בפועל תולה‬ ‫עד גובי דיקנא‪ ,‬ועיי' ב"י בא"ח סס"י יו"ד בש‬
‫בעמו כי א על פי שהמל אבי' הוא ציוה ללחו‬ ‫כפתור ופרח‪ ,‬וכשהיה יוס מעוט עד שפתיו כדרכ‬
‫מ"מ ה עשו פעולת ההריגה ותולה בעמו‪ ,‬א העיגו‬ ‫ולא היה יוצא ממנו רק פדחתו ופרצופו וחוטמו אבל‬
‫שהוא שב ואל תעשה רק שמרו שמיר' בעלמא תולה‬ ‫לסתיו ליתנהו‪ ,‬היה ניכר לאחיו לכ כדי להתנכר‬
‫באבי' שעקימ' שפתיו הוי מעשה להפקיד שומרי' ג"י‬ ‫הסיר העיטו ממנו בדבר אליו בשוק מקו מכירת‬
‫אבל למ"ד שהשחית צורת לגמרי א"כ בי גו‬ ‫התבואה‪ ,‬וכשהסיר העיטו אז היו הלסתות‬
‫המלחמה ובי השחתת הצורה הכל הי' ע"י מעשה‬ ‫מושחתי ע"י חתימת הזק ‪ ,‬ועי"ז לא הכירוהו אפי'‬
‫עמו על פי ציווי מלכ מ"ט לתלות זה באביה וזה‬ ‫ע"י ג' פדחת ופרצו פני וחוטמו‪ ,‬וא"ש ויתנכר‬
‫בעמו‪ ,‬ע"כ פירש דנפקא ליה ממכה רבה ומ"מ מיני'‬ ‫שעשה כמתנכר במה שסר העיטו ‪ ,‬ולא קשה מה‬
‫דמר ומיני תסתיי שמעתתא די"ל בגו בלי ראש‬ ‫שהקשתי לעיל אי היה זמ רב מתנכר בהיות‬
‫ליכא הכירא‪ .‬א בחיבורי ע הראש ניכר הוא אפי'‬ ‫יושבי עמו על שולחנו‪ .‬והא"ש דבביתו בלא"ה לא‬
‫אחר ג"י ופרצו ניכר תו ג"י אפילו אינו מחובר ע‬ ‫היה מעוט רק בשוק במקו מכר התבואה‪ ,‬וכל‬
‫הראש והיות מלחמת בני יהודה בקשת‪ ,‬ע"כ אח"כ‬
‫חזרו וחתכו ראשיה שלא יהיו ניכרי בגופ ‪ ,‬ועוד‬ ‫דברי חכמי קיימי ‪.‬‬
‫העמיד שומרי ג"י שלא יהיו ניכרי בפניה ‪ ,‬וא"כ‬
‫כתיב מכה רבה לרמז על חתיכת הראש וכתיב אביה‬ ‫]·˜‪[ÌÚ·Á¯ Ô· ‰È·‡Ó ˙"¯ ÏÚ È"¯ ˙È˘Â‬‬

‫ועמו על ציווי השמירה ג' ימי ‪.‬‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬בתשובתי‪ È‬כתבתי מדהקשה ר"י על ר"ת מאביה‬

‫˘‪ ·Â‬תפשני במה שכתבתי לדעת הירושלמי )יבמות‬ ‫ב רחבע ולא תיר שהיו חתוכי הראש כדר‬
‫הרוגי מלחמה ש"מ ס"ל אפי' חתוכי הראש נמי‬
‫פט"ז ה"ג( אביה לא חטא בזה שעיג נשי‬ ‫ניכרי בט"ע לר"ת‪ ,‬ופר"מ תפשני בלשוני שכתבתי‬
‫אויביו וכ' פר"מ הגאו נ"י שברבה איתא להדיא‬ ‫כדר הרוגי וכ' שברכת יהודה יד בעור ואי‬
‫שלכ נוג אבי' על שעיג נשי ישראל‪ .‬אמת נכו‬ ‫הרוגי אלא בקשת‪ ,‬תמהתי וכי מי סני ליהודה להרוג‬
‫הדבר כי כ איתא ג' פעמי ‪ ,‬בפ' תולדות בפסוק‬ ‫בחרב ג"כ וכתבתי כדר הרוגי מלחמה משו דכתיב‬
‫הקול קול יעקב ובויצא בפסוק אס אלקי את‬ ‫וטר זרוע א קדקד ונהי דזה בגד כתיב ויהודה‬
‫חרפתי ובהר בפסוק לא תונו איש את עמיתו‪ ,‬אלא‬ ‫נתוס בברכת הקשת ג"כ מ"מ ג חרב לא נשלל מה‬
‫דמייתי הת דר' יוחנ ור"ל ורבנ פליגי אה וס"ל‬

‫‪ÊÈ 'ÈÒ Ú"‰‡ È˘ Í¯Ú 'ÈÚ .Ì˘ ˙ÂÓ·È· ‡ˆÓ ÂÏ˘ ˙"ÁÓ ÔÏ‰Ï ‡È·‰˘ ‰Ó Ì‚ .‡ ,Θ ˙ÂÓ·È Ò"˙Á 'ÈÁ·Â Â"„· Ò"Á ˙‰‚‰· „ÂÚ ÔÈÂÚÈ .Ë‬‬

‫‪˘"Ú ˜‰·ÂÓ ÔÓÈÒ ¯„‚· ‡Ï‡ ,Ú"Ë ¯„‚· ȉ ‡Ï ,¢‡¯Â ÂÙ‚ ˙¯Î‰ ‡Ï „·Ï· ÌËÂÁ Ûˆ¯Ù ˙¯Î‰„ È"‰Ò· ˙"¯ ˙Ú„Ï˘ ‰Î 'ÚÒ‬‬

‫‪.[·Â˘ ‰"„  'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â] ¯·„·˘ Ó"Ù ‰‬‬
‫‪.ÍÂ˙Ó ‰"„ ‚ 'ÈÒ ÏÈÚÏ .È‬‬