Page 233 - 4
P. 233
Ì˙Áסימ נד ‚ˆ˜ ¯ÙÂÒ
הטעות הוי בבכור לנחלה למאי דס"ל לשמואל כריש עד שיצא רוב ראשו דוקא ולא רוב פדחתו אלא כל
לקיש אמנ סתמא דתלמודא פשיטא ליה כר' יוחנ פדחתו שהוא רוב חשיבות הראש וכדעת הגאו
ואסיק לשמואל בתיובתא ומזה מוכח דהלכה כר' התב"ש דלא כסמ"ע וש" .ועיי' יבמות ק"ב ע"א
יוחנ .וצדקו דברי ה"ה ז"ל .ולפ"ז מוכח דלא
כהב"ח הנ"ל דס"ל ג לר' יוחנ יש חילוק בי נחלה היינו רוב הרגל היינו רוב העקב וכו' וק"ל.
לשאר מילי דבכל מקו רוב פדחת ככולו משא"כ
לנחלה דהכירא בעינ ולהנ"ל ליתא דא כ דמתני' ]·[˙ÂÏÁ 'ω Ì"·Ó¯· ¯Â‡È
דנדה רוב פדחת קאמר ולנחלה בעינ כל פדחת א"כ
ג לר' יוחנ לא הוי תיובתא דשמואל אע"כ נחלה 'ÈÈÚÈÂברמב" פ"ב מנחלות )ה"י( שכ' בב ט' חי
וכל מילי שוי דבעי' כל פדחת. דסגי ברוב ראשו דהיינו פדחתו .וכ' ה"ה
דהרי איתותב שמואל .ודבריו תמוהי מה עני
‰ ‰Âראיתי בדברת קדשו מתלהב על שיטת ר"ת שמואל לב ט' חי לנחלה ,שמואל ]מיירי[ מב ח'
ולכהונה ,ועיי' כ"מ ולח"מ .Âוהכי הל"ל דהלכה כרבי
)ספר הישר סי' צב( דט"ע בשלש אלה פדחת יוחנ לגבי ריש לקיש .ומיהו טעמא בעי מ"ט לפסוק
ופ"פ וחוט מיירי מדמיו מלתא למלתא ,וא"כ אי כר"י דכללא הוא אשינויי דחיקא לא סמכינ להגיה
מייתי ש"ס מיניה ליכיר דר' יוחנ דמיירי בהיכר עד חוטמו .ואי משו דהלכה כר"ל רק בתלתא ,י"ל
גמור ,ותמה עלי שלא הרגשתי בזה .ומהתימה אי הכא קאי אביי משמיה דרב כהנא כוותיה דמייתי
ארגיש ,דלפי מה שפירשתי אני כונת ר"ת ז"לÁ מהכרת פניה ואשינוי לא סמכינ .אשר ע"כ נלע"ד
לק"מ ,דהרי שפתי ברור מללו דר"ת מיירי שיש לו ע"פ מ"ש קצה"ח ש )בש"ש פי"ג( להוכיח דאפי'
ט"ע גמור בג' אלו ,א הלסתות ושארית פניו ליתנהו ראש חתו מהגו נמי אית בי' הכירא דהרי הולד כל
והט"ע בשלש אלו אע"ג שהוא מכירו בטוב אינו גופו בפני ואפ"ה ניכר בפרצופו ושוב דחי דעכ"פ
נחשב אלא כעי סימ לכל הגו כאד שיש לו ט"ע
גמור בשומא ידוע ומוצא השומא הזאת בגופו של איננו חתו וסופו לצאת ע"ש.
זה ,ומזה ישפוט שזה הוא פלוני בעל השומא דלא
נקרא ט"ע אלא סי' .וה"נ כשאי לו ט"ע בכל גופו ‡˙˘‰Âי"ל הא דאתותב שמואל ממתני' היינו
או בכל פרצופו רק בשלש אלו אע"פ שיש לו בה
ט"ע גמור מ"מ לא הוי אלא סימ לגבי הגו והיינו למאי דפשיטא לסתמא דתלמודא דהלכה
כמדמה מלתא למלתא שזה שיי לגו של פלוני כר' יוחנ דמתני' דנדה כיילי אפי' לנחלה נמי פדחת
פוטר אבל לריש לקיש דלדידי' בלאה"נ מתני' דנדה
וא"כ תו לק"מ דמייתי שפיר אהא דיכיר. לא כיילי לנחלה דהרי פדחת אינו פוטר נהי דממילא
ידעי' דעכ"פ הראש כולו פוטר מ"מ הוה סד"א כי
Ì‚Âמ"ש מעלת הדרת גאונו על קצ"הח דאי נמי היכי דבראש חתו מהגו לית בי' הכירא הה"נ
כשהגו בפני ,ואצטרי לאשמועינ .במתני'
נימא דכל הגו מועיל להיכר נחלה מ"מ דלמא דבכורות דראש לחוד פוטר לנחלה ,ולק"מ
לעדות אשה אינו מועיל דאחמרי' בי' רבנ ולהנ"ל )ששמואל( ]אשמואל[ Êודי כי היכי דלא תיקשי
לק"מ דבט"ע גמור אי מקו להחמיר אלא בט"ע זה לשמואל ממתני' וכמ"ש תוס' בשבת ריש ד מ"ד
שהוא רק כסי' להגו ולא בט"ע גמור .ויש כא
מקו חדוש לר"ת אי אתו סהדי וקמסהדי אגברא בסו הדבור ,אע"כ ס"ל לשמואל כר"ל ולק"מ.
פלני' דקטיל גברא ואינ מכירי' אותו בשו ט"ע
בגופו אלא בט"ע שיש לה בשלש אלה וזה לא ‰ÊÂמוכרח בכוונת רש"י ד"ה איידי וכו' שכ' ואי
מיחשב אלא כסי' לא קטלינ ליה כדאיתא בחולי
צ"ח וי"ל כיו שג הלסתות לפנינו אפי' לא יהי' לו הוי תני רובו מת וכו' לא הוי אחרו בכור
ט"ע אלא בפדחת וחוט ופרצו מ"מ מיחשב ט"ע אפילו לנחלה וכו' ע"ש ותימה מ"ט לא פירש הטעות
אבכור לכהונה נמי אע"כ בכור לכהונ' ליכא למיטעי
ג לשמואל דלא נעלמה ממנו מתני' דנדה רק
‰‡¯  .˜Á„ Ï"Ê ‰"‰ ȯ·„ ·˘ÈÈÏ ‰‡¯ ‰Ê Ó"ÁÏ· :Ï"Ê ˘Â·È˘ ̉· ÏÙ Â È ÙÏ˘ Ó"Ó‰ ȯ·„˘ ¯‡Â·Ó Ì˘ ˙ÂÏÁ 'ω ÍÏÓ‰ ˜ÓÚ· .Â
„˜ÔÈ„‰ ˙ÏÁ˙‰·  ȷ¯ ˘"Ó ÏÚ È‡˜ 'ÂΠχÂӢΠ‰Îω Ôȇ„ 'Ó‚· ˘¯ÂÙÓ ·¯‰ ˘"Ó„ .‰"‰ ÏÚ Â È‡ Ó"η ·¯‰Ó ‰ÓÈ˙‰ Ì‚ Â˙ÈÈ˘Â
ÂȯÁ‡ ‡·‰ ¢‡¯ ˜¯ ‡ÈˆÂ‰ ̇„ Â·Â¯Â Â˘‡¯ Íȯˆ χÂÓ˘Ï„ χÂӢΠ‰Îω Ôȇ„ ·¯‰¯‡Ó˜ Ê"Ú .ÈÁ ¢‡¯ ‡ˆÈ˘ Ù"Ú‡ ÌÈÏÙ ¯Á‡ ‡·‰
χÂӢΠ‰Îω„ ‡"‡Â .˙Ó Â˘‡¯ ‡ÈˆÂ‰˘ 'Ë Ô· È·‚  ȷ¯ ËȘ „ ȇ‰Ó Ì‚ .‰ÚÂË Ó"‰‰Ï Â"Á ‰ÈÈÂÂ˘Ï ‡Ï„ ÔÈÈÚ 'Ó‚· 'ÈÚ Ô‰ÎÏ ¯Âη ‡Â‰ ÈÓ
ˆ¯.Â"Ù ˙¯Âη „"ÒÁÂ Ì˘ ˜Á˘È ˙È· 'ÈÚ .È„Èȇ ‰"„ 'Ó‚· È"˘¯· 'ÈÚ .‡Â‰ ÈÓ Ô‰ÎÏ ¯Âη ÂȯÁ‡ ‡‰ Î"χ„ Â·Â¯Â Â˘‡¯ ‰Ê· Î"‚ ÍÈ
.ԇΠ¯ÒÁ Ï"¯Î Ï"Ò Ï‡ÂÓ˘„ ÔÏ‰Ï Â È·¯ ·˙΢ ÈÙΠ.Ê
.‚ 'ÈÒÂ ‡ 'ÈÒ ÏÈÚÏ .Á
