Page 230 - 4
P. 230
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˜ˆ
זצ"ל בתשו' הנ"ל דודאי ביו הלידה ניכר לאב אפי' קרא דיכיר מיירי שנולד כל כ מהתינוק ויצא ממנו
בפדחת לחוד אבל אח"כ ע"י מאכלי' ומשקי' ושינוי לאויר העול שיכול האב להכירו בו שצורתו דומה
לצורה שלו ואיננו ממזר ומזה מיירי יכיר בני זה
נשתנה הצורה ובעי הכירא בשלשת להאב. ממזר כידוע .ואפי' לרבנ דר"י דלית להו שיכול
לעשות בנו ממזר ,מ"מ נהי שאינו נאמ להכירו בזה
„ÂÚנ"ל קרוב להנ"ל דכונת קרא הכרת פניה לאחרי' כ"א בצרי הכירא ,מ"מ להאב ניכר עי"ז
ולא מיירי ליומא אחרא כלל אלא עתה בשעת לידתו
יתפרש בא' משני אופני או דאתי למעוטי מכירו בזה וס"ל לר' יוחנ אפי' בפדחת לחוד סגי
דוקא פניה ולא גו דלא כר"ת ומ"מ מתו הדברי' לפעמי .ופרי הש"ס מהכרת פניה ענתה דנהי
למדנו בפניה מיהת בעי' ובפדחת לא סגי ,או נימא מיתורא דענתה ב דרשינ לעדות דאי לענות עדות
הכרת בעי ופניו נמי בעי' לאפוקי זה בלא זה ,אבל אלא בהכרת פניו מ"מ אי מקרא יוצא מידי פשוטו
ט"ע בגו בודאי מהני לעני עדות ,אלא דקרא לא ומיירי נמי מציורי פניו כפני אביו הנוא ומשמע
מיירי אלא מעדות בפני דש בעי' הכרת ופניה . לשניה בעי פניה דוקא ולא סגי ביכיר ,אבל אי
והנה להס"ד דמגיה ר' יוחנ במתני' אי מעידי אלא לאו דאי מקרא יוצא מידי פשוטו מעדות אשה לחוד
על פ"פ עד החוט ,וע"כ אתי מתני' למעוטי שארי' לא הוי קשי' אהכיר' דנחלה דמה עני זה לזה דהאב
הגו שאי מעידי' עליו ודלא כר"ת וכמו שפירש"י מכיר בנו בפרצופו הדומה לו אפי' בכל שהוא אבל
ביבמות )קכ ,א ד"ה הכרת( להדיא דאי לאו דאתי להעיד היו שזה האיש שראיתי אתמול ולא נתחל
למעוטי גו ממאי ממעט אי מעידי' אלא על הפדחת בדומה לזה צרי הכירא טפי ,א עיקר הקשי' דקרא
עד החוט ,וכי ס"ד להעיד בפחות מזה אפילו נמי מיירי מהכירא דאב שהוא הנוא ובעי פרצו
להסוברי' ברוב פדחת סגי אפי' לנחלה ,היינו כיו
שיצא רוב דבר שניכר בכלו ה"ל כאלו כבר יצא כלו. פני ע החוט דוקא.
אבל לעני עדות אשה אי יעיד על רוב פדחת וא"כ
מאי קמ"ל מתני' אי מעידי' אלא עד החוט וע"כ ‰ ‰Âלולי דברי אביי מקרא עצמו הכרת פניה לא
למעוטי גופו ושארי' פרצופו ולפי אותה הה"א ג
קרא יתפרש כ ואהא מייתי אביי ראי' הכרת פניה הו"מ לאקשויי אר' יוחנ דיש לפרש הכרת
ולא גופ ומ"מ מבואר פניה בעי' וקשה אדר' יוחנ . פניה דבוק ההכרה של פניה שהוא הפדחת היא
ענתה ב ע"כ מייתי מדאביי דמייתי לי' אבריית'
Ì Ó‡Âלפי מסקנת הש"ס דר' יוחנ מודה במתני' פרצו פני' בלא חוט וכו' ש"מ אביי מפרש לקרא
דבעי' הכרה וג פניה דהיינו פדחת וג פרצו
דע החוט קאמר ,א"כ י"ל כר"ת דעל וחוט שהוא בכלל פניה ומדאיירי קרא נמי מנואפי'
הגו בודאי מעידי ולא מיירי אלא בעדות פני שלא ש"מ דבעי נמי לנחלה פרצו פני ע פדחת וקשי'
יעיד אלא על פ"פ ע החוט א כ ג קרא יתפרש לר' יוחנ ואה"נ לעיל כדפרי ממתני' דיבמות ודחיק
כ הכרת ופניה הוא ענתה ב ולא זה בלא זה וא"כ לשנויי תני עד החוט הו"מ לשנויי ולחלק בי הכירא
ממילא מוב דאיכא הכרה בלא פניה ויכיר לחוד דנחלה להכירא דעדות כיו דלא מייתי אביי דבלא"ה
והכרת פניה ]לחוד[ ומטע שכתבתי לעיל והרוחנו הוצר לשנויי' אקימתא יכיר זה פ"פ ע החוט
והוצר להגי' עד החוט שני נמי במתני' דיבמות הכי
ק' תוס' בכורות )ש ( ד"ה מאי קראי וכו' וק"ל.
אבל אבריי' דלא מצי לשנויי הכי מקשה.
Ó"Óיש ללמוד מכל האמור בעני דלמסקנא איכא
‰ ‰Âש"ס תי' ב' תירוצי א' דודאי אמת הכרת
פלוגתא בי הכירא דנחלה להכירא דעדות
להקל ולהחמיר ,דלעני היכר בפני קילא נחלה פניה פי' ההכרה של פניה שהוא פדחת וזה
מעדות דבפדחת בעלמא יכיר האב שזה בנו ופרצופו ענתה ב אפי' לעדות אשה מכ"ש לפשטי' דקרא
דומה לו משא"כ בעדות ולהחמיר אפי' נניח לעני הכירא דאביי ורק מדרבנ החמירו בעדות אשה
במוחלט כר"ת דאיכא הכירא בגופא היינו לומר שזה ואביי מייתי לי' לקרא לאסמכתא כאלו יתפרש הכרה
הוא האיש שראיתיו אתמול בבני גו כזה אבל וג פניה ובאיד שינויי' אמרי' אמת כ הוא דבעי
לעני זיו איקוני דומה לשל אביו שיי דוקא בפניו הכרה וג פניה לענתה ב היינו עדות אבל להכירא
ולא בגופו ומכ"ש ביו לידתו שבני גופו קט שלא ביו הלידה סגי ביכיר לחוד ולא חייש לפשטי' דקרא
ידמה לאביו אלא )במשאר( ]ב[פרצופו וממילא ויעיי' שבת ס"ג ע"א ויותר נראה לקיי דברי תי"ט
סייעתיה דקצה"ח לאו סייעתא ותיובתא דמר לאו
