Page 229 - 4
P. 229

‫‪ Ì˙Á‬סימ נד ‪ËÙ˜ ¯ÙÂÒ‬‬

‫הראש וכל הפוסקי לא פסיקא להו שהתיר ר"ת בכי‬       ‫אחר ג"י אלא ע"כ נהי דלהחמיר בעי הריב"ש שיעור‬
‫האי גונא‪ ,‬רק אני יגעתי ומצאתי דאתי לידי ס' הישר‬  ‫שיהוי ליציאת הנפש ג"ש‪ ,‬מ"מ להקל כיו שנפל‬
‫לר"ת‪ ,‬מי אנכי לסמו על הבנתי ומיראי הוראה אני‪,‬‬    ‫למי זמ מועט אמרינ שמא כבר מת ולא מני ג"י‬
‫ע"כ א יסכי עמי ת"ח בקי בהוראה להתיר אשת‬          ‫אלא משעת נפילה למי וכנ"ל‪ .‬בהא סלקינ‬
‫מאכיל דרינא בהדיה‪ ,‬אבל לא יסמו עלי לבד כי אני‬
                                                        ‫דלכאורה אתתא דא שריא להתנסבי‪.‬‬
                   ‫אינני כדאי‪.‬‬
                                                 ‫‡‪ ‡¯·È‬תינח אלו הי' הראש מחובר לגו הייתי‬
        ‫‪.˜"ÙÏ Ë"Ú˜˙ ȯ˘˙ ' '‚ ÌÂÈ ·"Ù .„"Ή‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬                               ‫סומ להתיר אחר ג"י והייתי מצר קולות‬
                                                 ‫המגובבי הנ"ל לשיטת ר"ת‪ ,‬א היות כי הי' חתוכי‬

‫‪„ ÔÓÈÒ‬‬

‫]·‪[˙„ڄ ÌÈ Ù ˙¯Î‰Â ¯Âη„ ¯ÈÎÈ ÔÈ Ú‬‬

‫בש הגאו ר' העשיל זצ"ל ורצה להוכיח )בפי"ד(‬        ‫‪‰ÓÈÓ˙ „ȷ '‰ ˙¯Â˙ ‰ÓÁ Ï‚Ï‚·˘ ‰·ÂË ˙ÂÈÏ‚¯Ó‬‬
‫]בפט"ו[ ש דאל"כ מ"ט לא אשמועי' ר"ל ור"י ר"פ‬      ‫‪·Â¯· ÏωӠτ‚‰ Ï˘‡‰ ‰Ó¯· ˙ÂÈ · ·˘ÂÈ‬‬
 ‫יש בכור )מו‪ ,‬ב( דבכל מקו רוב הגו פוטר חו‬        ‫‪È˙ÈÓ‡‰ χ¯˘È Ô‡‚ ‰"Ù ‰"Ú È" ˙ÂÁ·˘˙‰‬‬
‫מנחלה משו דבעי' יכיר וליכא‪ .‬ועוד מסתימת‬          ‫‪˙È· ¯ÙÒ Ó‰"Ú· È" ÔÓÏÊ Ìȯه 'Â‰Ó ˙"˘˜Î‬‬
‫הפוסקי' משמע דפוטר וע"כ משו דניכר היטב‬
‫ברוב הגו ‪ .‬ואמנ הדרת גאונו מותיב תיובתא לר"ת‬                                                ‫‡‪.ÌȯÙ‬‬
‫דא"כ בבריית' דיכיר זה פדחת ה"ל למימר זה רוב‬
                                                 ‫‪ ‡Â˙¯˜È‬הגיעני זה פעמי וג נתכבדתי בספרו בית‬
             ‫הגו אע"כ דלא כר"ת‪.‬‬
                                                 ‫אפרי תשואות ח ח לו‪ .‬ועשיתי ככה‬
         ‫]‪[‰ÏÁ ÔÈ ÚÏ ‰¯Î‰‰ ÔÓÊ‬‬                   ‫עיכובא יע כי בצפיתי צפיתי לקבל עוד מכתב שלישי‬
                                                 ‫כאשר הבטיחני לעיי במה שכתבתי פרפרת אחד‬
 ‫‪ ‰ ‰‬טר אענה אומר שבמ"כ של כבוד הרבה גאוני‬       ‫באגרות שלי‪ .‬והיות כי ארכו הימי והיו נפניתי קצת‬
                                                 ‫מרוב המו עוצ טרדותי‪ ,‬אמרתי לא אעבור עוד‬
‫בתראי שחשבו כי יכיר דנחלה היינו שיצא כל‬          ‫מלהשיב ולמלאות לו מלא חפנאי טיבותי' על רב‬
‫כ מהולד שיכול להכירו בו למחר ויומא אחרא שלא‬      ‫טובו ויפיו בתשובתו מעולפת ספירי בהסכמת‬
‫יתחל לו‪ .‬ולפ"ז צרי לעיי לפעמי יצא מיעוט‬
‫פדחתו ונולד בו סי' מובהק שאינו מצוי בא' מאל ‪,‬‬      ‫היתרא דאתתא עגונה ושכרו כפול מ השמי ‪.‬‬
‫א יהי' אח"כ הבא אחריו בכור לנחלה או נימא יכיר‬
 ‫על הרוב ידבר‪ ,‬לא ראיתי מי שנתעורר בדי זה‪ .‬ג‬     ‫]·˘‪„·ÏÓ ÌÏ˘ Û‚„ Ú"·Ë È ‰Ó„ ˙"¯ ˙ËÈ‬‬
‫דוחק גדול הוא לפרש כ יכיר שיכירנו בו למחר‪ .‬ותו‬                 ‫‪[ÌËÂÁÂ ˙Á„Ù‬‬
‫הקושי' הגדולה שנתחבטו בו בתי' הש"ס יכיר לחוד‬
‫וכו' ומה בכ ‪ .‬עכ"פ מוכח שניכר מחר לאביו בהיכר'‬   ‫‪ È˙ȇ¯Â‬גוליירי מנצחי ה"ה הגאו קצה"ח בספרו‬
‫דפדחתו לחוד‪ ,‬וא"כ אמאי בעי' הכרת פניה לעני‬
‫ענתה ב דהיינו עדות‪ ,‬אשר מפני זה נכנס הגאו‬        ‫שב שמעתתא זצ"ל וה' יארי ימי מעלתו‬
‫תוי"ט בפרצה דחוקה בתשו' הגאוני בתראי )סי' י(‬     ‫הדרת גאונו אשר עמד לנגדו בתשובה הנ"ל בסוגיא‬
                                                 ‫דר"פ יש בכור עיינתי ג אנכי קצת בהאי שמעתתא‬
  ‫לחלק בי ביו לידתו לאח"כ והוא דוחק גדול‪.‬‬         ‫לפי מסת הפנאי ואענה חלקי ואהי פע כסותר ופע‬

‫‪ „"ÚÙÏÂ‬הדבר פשוט הוא ורש"י רמזה לנו במ"ש‬                  ‫כבונה בעזרת אלקי קד מעונה‪.‬‬

‫פשטי' דקרא מיירי שהקב"ה צר צורת‬                  ‫‪ Ô‡‚‰‬קצה"ח בשמעתתא ז' מפי"ג ואיל עומד‬
‫הולד כצורת הנוא ולא לחנ פי' כ ‪ .‬אבל העני כי‬
                                                 ‫למשע שיטת ר"ת בס' הישר ]חלק‬
                                                 ‫התשובות סי' צב[ דמעידי על ט"ע שבגו של או‬
                                                 ‫אפילו רובא כדאיתא בתשו' גאוני בתראי )סי' ז(‬

‫‪„ ÔÓÈÒ‬‬
     ‫‡‪.Ë 'ÈÒ [˜Â˜ ·¯‰ „ÒÂÓ] ‡"Á ˙"„‰Ó Ìȯه ˙È· ˙"¢· ‰‡¯ .‬‬
   224   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234