Page 294 - 4
P. 294
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ¯„
שהיה לה להיות סי' ברגל או לכל הפחות עוד אבר לפנינו גו א' שרו ופס יד הניכר לנו שהי' מזה
אחד אפילו אי החיות תלוי בו ויהיה באותו אבר הנאבד ,הרי דשלטה בו הדליקה אמרינ שהיד מהאי
סימ שהוא מזה המושל ,באופ שניכר לנו שזה גופא והוא הוא .ונ"ל דוקא שאמרה חזו גבראי
המושל כבר שלטו בו חיות הי ואכלו בשרו ,וג ומהמנית שהיה ש גבראי בתחלת הדליקה ,משו"ה
העלינו רגל מארכובה ולמעלה שהוא כעי גברא מצרפינ עתה היד ע הגו ,דאל"ה אי ראיה ממה
חרוכא ,והיתה אשה מותרת לרבא .אבל השתא שמונח יד סמו לגו וג רבא היה חושש דלמא
דליכא סימ ברגל זה ולא באבר אחר אפי' רבא מודה בעל היד ערק וגו חרו הוא מאיש אחר .ועיי' ב"ש
דלא תלינ שזה הוא כנ"ל ,והכי ה"ל לרשב"א סי' י"ז סו ס"ק ס"ט ומ"ש פני יהושע גיטי כ"ח
למימר הת איכא פס ידא משא"כ הכא אבל מ"ש ע"ש גבי מצא בי כליו .משו"ה איצטרי הכא שהיא
הת אמרה חזו גבראי אינו עני לכא דמה שאנחנו אמרה חזו גבראי בתחלת הדליקה וכבר שלטה בו
השלכנו לי ממלא אותו חסרו דחזו גבראי וצ"ע האור ,ולדדמי לא חיישינ ,ושוב מצינו ממנו פס היד
הניכרת שהיא ממנו וג גו חרו ,בהא תלינ זה
לכאורה. בזה .וקאמר הש"ס ר"ח ב"א הוה ס"ל מ"מ היינו
עשינו עלינו הבית דחיישינ לניסא דאחר בא להציל
Ï" Âכיו דלא הוזכר בעובדא דחרוכא שהיה סימ ונשר והוא נמלט מחמת כיסופא דמומא דפס ידיו
דשדיא ,וג לבדדמי חיישינ ,דמ"ש חזו גבראי
בפס ידיו רק שמוכח מתוכו שכ היה ורמז לנו משו דהאשה לא אסקא אדעתא שיהיה ש עוד
בהאי לישנא דחזו גבראי דקאי נמי אאחר כ אחר הבא להציל בעלה ,ע"כ החליטה בדדמי חזו
שהכירה עדיי הפס יד ,משא"כ הכא אינו מכיר הרגל גבראי ,אבל באמת איכא למיחש להא ומעול לא
כנ"ל כונת הרשב"א דאל"כ אינו מוב לדבריו. ראתה שליטת האש בגו בעלה ,רק פס ידיו שדיא
והוא ערק לעלמא .וה הנה דברי תי"ט בתשו'
‰‡¯ Âהא דהוצר לומר מחמת כיסופא ערק גאוני בתראי הנ"ל ובהא סברא פליגי רבא ור"ח בר
לעלמא משו דלולי כ היינו אמרינ חזקה אבי .
כא נמצא וכא היה כמ"ש רמב" ונימוקי יוס
ביבמות קט"ז ע"ב גבי יצחק ריש גלותא ,הג נראה Ì˘Âקכ"א ע"ב במתני' ושוב מעשה בעסיא וכו'.
לי קשה לסמו אה סברא באד ,דהרי אפי' גודרות
אי לה חזקה משו דדרכ לנוע ,מכ"ש אד גדול כ' רשב"א בחידושיו דמיירי ששלשלוהו
ההול ונוסע לדעת עצמו ,ומה שנמצא כזה בפ' וקשרוהו ברגלו דאל"ה איכא למיחש האי רגל אחר
המדיר )עה ,ב( לעני מומי היינו לעני רשות דכא הוא ואינהו ששלשלוהו הובילוהו המי למרחוק
נמצא ברשות זה וכא היה ברשות זה ,ברשות האב וש יצא .ומייתי ראי' מגברא חרוכא דאפי' רבא )ש
או הבעל ולא תליא במקו כלל ,וצ"ע קצת בהרז"ה קטו ,א( לא התיר אלא משו דאמרה חזו גבראי וכו',
ש .אבל מידי דתליא במקו לא שיי לומר והשיג על הרמב" )פי"ג מהל' גירושי הט"ז( דמתיר
מוקמינ אד אחזקי' שכא נמצא עכ"פ וכא היה א השליכו מצודה אחריו והעלו רגלו .וה"ה תי'
מאז .ועובדא דיצחק ריש גלותא מילתא אחרינא דרמב" מיירי בשיש לה סי' מובהק ברגל זה
איכא ביה וע"ש במלחמות ה' .מ"מ ה"נ היה לנו
לומר כא נמצא וכא היה ,כי מהיכי תיתי יסע שהוא ממנו ע"ש‚.
ממקומו ויל לו ,ע"כ אמר ש דאיכא שו סברא
דמחמת כיסופא ערק לעלמא ואי כא חזקה .וכ י"ל ‰¯Â‡ÎÏÂלשו רשב"א צ"ע דהרי הוא בעצמו פי'
הא דהארי לומר גברא אחריני אתי להצילו ולא
אמר בקיצור גברא אחריני הוא .היינו משו דאל"ה לעיל דחזו גבראי אתיא להוציאו מחשש
ה"ל למימר זה שאבד זה הוא שנמצא ,אע"ג דג זה בדדמי ,וזה לא שיי הכא גבי מעשה דעסיא ,והרי
נ"ל דלא שיי כ"כ גבי אינשי דניידי מאונא לאונא מה שה בעצמ השליכו האי גברא לי הרי זה כמו
ושיירותיה מצויי בכל אתר ,והרי בבכורות כ"ה שראתה האשה תחלת שליטת אש בבעלה ,ושוב מה
ע"ב פליג רשב"ג דלא אמרינ זה שאבד משו דלמא שהוציא רגל מ ארכובה ולמעלה שאינו יכול לחיות
אינשי אחריני קבר הת ,ונהי דרבי לא חשש משו בו היינו ממש גברא חרוכא כמו שהיתה האשה
דלא שכיחי למיקברי בצינעא עיי כתובות כ' ע"ב, אומרת שראתה אש שולט בבעלה ,ושוב מצינו גברא
חרוכא ולא חסר במעשה עסיא אלא פס ידא ,דהיינו
‚.·Ï 'ÈÚÒ ÊÈ 'ÈÒ Ú"‰‡ Ú"¢· ‰"Π.Ì˘ ˙ÂÓ·È È"˜ÂÓ ‰Â ‡"·Ëȯ‰ Î"Π.
