Page 296 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‪Â‬‬

‫ועכצ"ל דחזו גבראי דבש"ס היינו חזו שנשר‬ ‫היד שרופה באש דלא צריכי לה לסימנא כמו‬
‫וכמ"ש ב"ש‪.‬‬ ‫בשיטת הרשב"א‪ ,‬אדרבא רבא תולה היד בהמציל‬
‫ומייתי ראיה אפי' היא נשרפה כ"ש מי שהיה בתו‬
‫‪ ‡ˆÂȉ‬מזה לדינא‪ '‡ ,‬אי אמרה ראו בעלי שנשר‬
‫הבית‪.‬‬
‫ואח"כ מצאו גברא חרו אפי' ליכא שו סי'‬
‫דעת הב"ש סו ס"ק ק"ס להתיר וכדי הוא לסמו‬ ‫‪ ‰‡¯ Â‬ג המהרש"ל ביש"ש ס"ל השיטה זו שהרי‬
‫עליו שהרי המרש"ל מתיר אפי' כשיש התנגדות‬
‫שנמצא יד רחוק ממנו וג אי כא סי' כלל והב"ח‬ ‫הוא בס' חכמת שלמה הגיה ברש"י לשו‬
‫ג"כ פסק לעול כרבא א"כ לכל הפחות באמרה ראו‬ ‫הק' דפס יד היא מהבא להציל‪ ,‬אלא דלא נחית‬
‫לדברי רמ"ה שיש לגו הזה ב' ידי ‪ ,‬בהא לא מיירי‬
‫שנשר ואי כא הוכחה שבא אחר לש ‪.‬‬ ‫כי לא בדקנוהו‪ ,‬א היד מושלכת מרחוק מאוד הרבה‬
‫יותר מאשר דר לפקוע ע"י האש להל ‪ ,‬וא"כ ע"כ‬
‫·' אי איכא תלתא למעליותא שראתה האשה או‬ ‫מאיש אחר היא הבא להציל ועמד מרחוק‪ ,‬דגברא‬
‫חרוכא הדי מאי בעית ידו רחוק ממנו מי השליכה‬
‫אחרי שהוא בבית השריפה ואש לוהט‬ ‫לש ‪ .‬ומשמעות דורשי איכא בי המרש"ל להרמ"ה‪,‬‬
‫סביבותיו ושוב נמצא גברא חרו וא' מאבריו שיש‬ ‫אבל לדינא שוי ‪ ,‬ואפי' בזה פסק מהרש"ל כרבא‬
‫בו סי' א אותו האבר הוא הרגל אפי' מ הארכובה‬ ‫להקל‪ ,‬ולהב"ח בתשו' סי' נ"ה לעול הלכה כרבא‬
‫ולמטה באופ שלא יכול לרו לברוח כרצונו‬
‫מסתמא אמרינ כא נמצא וכא הי' ולא יחלוק שו‬ ‫נגד ר"ח בר אבי ‪.‬‬
‫אד בזה וא הוא אבר אחר ויש בו סימ להרמ"ה‬
‫לכ"ע שרי' ולהרשב"א פליגי בזה והלכה כרבא‬ ‫‪ ÔÂÈÎÂ‬שזכינו לדי נראה לי דאי כא מחלוקת‪,‬‬

‫להקל‪.‬‬ ‫דרשב"א גרס סבר ר"ח ב"א למימר‪ ,‬ולדידיה‬
‫מיירי שתלינ פס ידא מההוא גברא חרוכא‪ ,‬ואי‬
‫‚' א יש לנו ראיה או שו הכרח שפס יד הוא‬ ‫שו הכרח שיש ש אחר להציל‪ ,‬ובהא הוה סבר‬
‫ר"ח ב"א להחמיר‪ ,‬ולא עלתה השמועה כ ‪ ,‬והלכתא‬
‫מאיש אחר ולרש"ל אפי' רק מונחת להלאה רחוק‬ ‫כרבא דלא חיישינ לגברי אחריני‪ .‬והרי" גרס רבא‬
‫מ הגו בכל זה פליגי רבא ור"ח ב"א ולרוב‬ ‫אמר נאמנת ור"ח ב"א אמר אינה נאמנת והלכה‬
‫הפוסקי איתתא אסורא ולרש"ל וכ להב"ח סו סי'‬ ‫כר"ח ב"א להחמיר‪ ,‬ואלא מיירי בשיש ש הכרח‬
‫נ"ה הלכה כרבא להקל והגאו מה"ו קאפל כ"‬ ‫שהיה ש גברא אחריני‪ ,‬כגו שהיד מונחת רחוק‬
‫בתשו' ב"ח סי' ע"ב הקיל עוד יותר ולא הסכי עמו‬ ‫מאוד מגברא חרוכא כמהרש"ל‪ ,‬או שיש לגברא‬
‫הב"ח עיי"ש‪ ,‬אמנ דוקא בפסת היד די"ל שהמציל‬ ‫חרוכא ב' ידי ועוד בפס ידו מושלכת ]ש [‪ .‬נמצא‬
‫שלח ידו מ החור‪ ,‬אבל באחד משארי אבריו ג רבא‬ ‫לדינא הרשב"א מודה להרי" והרי" להרשב"א‬
‫מודה לרב חייא בר אבי דע"כ המציל בעצמו גופו‬
‫ואי כא מחלוקת‪.‬‬
‫נכנס‪.‬‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬בודאי נראה דוקא כי איכא תלתא לטיבותא‬
‫‪ ‰˙ÚÂ‬נבוא לנדו שלפנינו וה' יעזרני‪ .‬הנה לפי‬
‫שרי לה‪ ,‬דהיינו שבתחלת הדליקה אמרה‬
‫עדותו של ר' דוד אפרי מפי גוי מסיח לפי‬ ‫היא או מא דהוא ראו פלוני שנתו בתו האש לוהט‬
‫תומו‪ ,‬דברו הוא ]ע [ המילנר ועדותו מבואר שיצא‬ ‫ושוב מצאנו גברא חרו וג פס ידא ויש לה סי'‬
‫מהבית בשעה שכבר קמה נצבה להב אש לפני פתח‬ ‫שהוא ממנו ובצירו שלשת הותרה לעלמא‪ .‬א‬
‫הבית‪ ,‬וג נסתכ ביציאתו לולי שהפריד בינו ובי‬ ‫הב"ש ש הוסי מדיליה שא אמרה מתחלה ראו‬
‫הלהב בכובע וציוה על הר"ר שלו שג הוא יצא‬ ‫פלוני בעלי נשר לא צריכי שו סי' ופס ידא כלל‪.‬‬
‫ולא שמע אז לקולו ומשמע מדבריו שאז לא נשאר‬ ‫וצרי לומר כיו דאמרה להדיה שנשר מהימנינ לה‬
‫אחר בבית כי א כ"ה שלו ‪ ,‬דאלת"ה הו"ל למימר‬ ‫אפי' בלא פס ידא‪ ,‬אבל אי לא אמרה נשר אלא‬
‫לכול צאו מתו ההפיכה‪ .‬ומה שנזכר בעדותו של‬ ‫שמסובב באש לוהט ואינו יכול לצאת וכדומה לזה‪,‬‬
‫ר' סיני ב הר"ר בצלאל שב השר סיפר הפישגאל‬ ‫בעינ בודאי סימנא בפס ידא כבמעשה דעסיא ודינו‬
‫אמר כי פע א' הציל עמו ושוב לא רצה לכנוס עמו‬ ‫של ב"ש מוכרח לפי שיטת הרמ"ה דאי לא הוה פס‬
‫כי התחילו קני שרופי ליפול מהגג והלהב‬ ‫ידא דאחריני שריא אתתא אע"ג דליכא סימ וקשה‬
‫מתלהבת לפני הפתח ור' שלו נכנס לתו הבית‪ ,‬זה‬ ‫מעשה דשני ת"ח דמייתי רשב"א במעשה דעסיא‪,‬‬
‫איננו סותר עדותו של ר"ד אפרי מפי המילנר כי‬
‫באותו הפע שנכנס ר' שלו והשר לא רצה לכנוס‬