Page 295 - 4
P. 295
Ì˙Áסימ סז ‰ ¯ ¯ÙÂÒ
˙ Âקשיא על לשו היש"ש הנ"ל שכתב ופסתא דידא אבל אינשי דניידי ושכיחי דאזלי מהכא להת ג
רבי מודה דליכא למימר זה הוא שנאבד נמצא ,אבל
שדא פי' במקו אחר רחוק מ הגו הנשר רבא מ"מ הכא אשר חומת אש סביביו לבית מהיכי תיתי
אמר נאמנת ע"ש ,וצ"ע מה רצה בתוספת פירושו לומר דבא אחר לכא אפילו ביושבת בי ההרי
שהיה רחוק מ הגו הנשר ואלו היה קרוב לו מה אמרינ )ב"ב כג ,ב( אי רגל רבי מצויי ש כ"ש
היה אומר בדינא דהאי איתתא .ודוחק לומר דאז היו הכא והול"ל זה שנאבד זה נמצא ,ע"כ הוצר לומר
כ"ע מודה דמההוא גופא הוא ,הא כבר כתבתי לעיל
דברי ב"ש סעי' קט ס"ט בסופו דלא תלינ אפי' גברא אתי לאצולי.
קרוב מאוד .ובנימוק"י כ' בהיפו שהיתה סמוכה
Ó"Óנראה לי היינו דוקא כעי עובדא דגברי חרוכא
להגו ,וצ"ע לכאורה.
דפס ידא שדי אבל אי היה רגליו חסר אפי'
Î"Úנלע"ד דאי לנו בזה אלא דברי הרמ"ה שברבנו אחד מה ,אע"ג דמ"מ אפשר שהציל עצמו והשלי
אחד מרגליו השרופי כמו שהשלי פס ידא ,אבל
ירוח חלק חוה נתיב כ"ג ח"ג וז"ל ,וכ' לא יוכל לו ליסע ולנוע אל אחד המקומות ולמיערק
הרמ"ה ודוקא שאותו פס ידא אינו מהאיש החרו לעלמא ,מבלי שידעו אנשי העיר והובילוהו ע"י
כא ,דאז אמרינ דשמא מבעלה הוא הפס וברח סוסי ופרדי ,ובהא ודאי אמרינ כא נמצא וכא
מבושת ,אבל א לא היה ש פס ידא אלא האיש היה ,או זהו שאבד זהו שנמצא .ובמעשה דעסיא
החרו ,או שיש ש פס ידא והיא מהאיש החרו , שהעלו רגלו א מ הארכובה ולמטה אשתו אסורה,
כגו שלא מצא לו כ"א יד אחת ,אמרי' דודאי האי הת נפל למי וגלי אשפלוהו והובילוהו מרחוק
פס ידא מהאיש החרו הוא ,וכיו שהיא אמרה שזה מאתי פרסאות ולא נודע מקומו איה ,אבל בעובדא
האיש החרו הוא בעלה ואמרה מתחלה ראו בעלי דחרוכא אלו הוה עובדא ברגלו לא הוה חיישינ
נאמנת וכ עיקר עכ"ל .ודברי ב"ש סו ס"ק ק"ס לשמא ערק לעלמא והוה סמכינ אחזקה כא נמצא
וכא היה ,או זהו שנאבד זהו שנמצא כנלע"ד„.
בזה יבואר לפנינו אי"ה.
‰Êהעולה מ הסוגיא ע"ד הפשט וכמו שהבי
‰ ‰Âס"ל להרמ"ה דודאי אי ליכא הכרח שהיה פה
הרשב"א בחידושיו ,וכתב ש שראוי היה
אד אחר אי שו סברא לתלות בא' שבא לפסוק כרבא דהרי סבר ר"ח ב"א קאמרינ ,משמע
להצילו ,דמי יכניס עצמו לסכנה ,וכיו שכבר אמרה דלקושטא דמילתי' ליתיה לדר"ח ב"א .אמנ
האשה ראו בעלי ועכ"פ שלטה בו האש ,והכירה ג מהרי" משמע שפסק כר"ח ב"א להחמיר ,כי הרי"
פס ידא עכשיו ,וגברא חרוכא לפנינו ,בודאי לא לא גרס סבר ר"ח ב"א אלא רבא אמר נאמנת ור"ח
יחלק רחב"א דאשה מותרת .א עובדא הוה שגברא בר אבי אמר אינה נאמנת והלכה כר"ח ב"א ,כ"כ
חרוכא ניכר שיש לו ב' זרועותיו וידיו שלמי יש"ש פט"ו דיבמות סי' וי"ו .ומ"מ הוא פסק להקל
מוכרחי מחוברי עמו ,ועוד פס ידא אחרת כגירסא שלפנינו .והב"ח בתשו' סס"י נ"ה נמי דעתו
מושלכת ש ,הרי קמ דע"כ אתא גברא אחריני
להצילו ,וקאמר רבא דמסתמא לא נכנס המציל לתו לפסוק להקל כרבא אפי' לגי' הרי" ע"ש.
האש אלא בחו עמד והושיט ידו לתו הפתח או
חלו או מקו פתוח להציל חברו ,ונשרפה ידו ‰ÓÂשצ"ע בלשו המפרשי והפוסקי הוא זה ,א'
והשליכה לש והל ובא לו וזה נשר ,ולאלומי'
מילתא אמר רבא האי גברא אחריני ופס ידו שדיא לשו רש"י ד"ה פסתא דידא מאיש אחר הבא
ביה ,פי' דפשיטא ליה לרבא שלא נכנס המציל לתו להצילו עכ"ל .ופי' כ אדברי רבא והוא תמוה דאפי'
הבית אלא הושיט ידו לפני וג היא לא פלטה ר"ח ב"א שהזכיר גברא אתי לאצולי עכ"פ הפס יד
ושדיא לפנינו .ג כי האיש בעצמו בודאי לא נמלט, אינו ממנו אלא מ הבעל וכ הוא ברש"י מהדורא
משו"ה מייתי רבא לאלומיה ראיה שלו מפס ידו, קמא שנדפס אצל הרי" ולכאורה אי לו שחר ,תו
והיינו דפירש"י בדברי רבא פס ידו מאיש אחר הבא קשי' בלשו נימוק"י שכ' דפסתא דידא היתה ג"כ
להצילו כי כ סבר רבא ,ואמנ ר"ח בר אבי ס"ל שרופה ומחורכת ,וקשה א"כ מאי אהנית ל א לא
בהיפו דחיישינ שנכנס לתו הבית ונהפו הוא נימא שהי' סימ ניכר בהיד ההיא כי לא שלט בה
שזה ניצל וזה נשר .והיינו דכתב נימוקי יוס שג האש ואי ג היא היתה שרופה הא תו למה לי' די
ל בגברא חרוכא.
„.·Ï˜ 'ÈÒ ·"Á ÔÏ‰Ï ‰Ê· „ÂÚ Â È·¯ Î"˘Ó ‰‡¯ .
