Page 319 - 4

‫‪ËÚ¯ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ עד‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫נתפסי בעלילה זו‪ ,‬ואחד מה היה בעלה של זו‬ ‫את בעלה בי התלוי והכירה אותו בט"ע גמור‬
‫שדברה עמו קוד ההוצאה‪ ,‬ושוב נתפרס שאות ד'‬ ‫בפני וכל גופו וכ אחר זה שמנה ימי עברה לפני‬
‫יהודי שנתפסו על אותו העלילה הוציאו ותלו‬ ‫הצליבה והכירה אותו כנ"ל וימי הסתיו והקור הי'‬
‫על ע ‪ ,‬אי לנו לחוש שמא בעל אשה זו מצאו לו‬ ‫וכמו שנה שאח"ז שוב עברה ש והכירה אותו ממש‬
‫זכות או נמלט ונפטר והביא אחר במקומו ודנוהו‬ ‫כנ"ל‪ .‬ושוב הגידה שאמר לה עד אחד הידוע וניכר‬
‫והוציאוהו‪ ,‬דדבר ידוע שזה היה פרסו גדול ורב‬ ‫לנו אלא שאיננו עתה עמנו במדינה אמר כי הוא‬
‫בפליליה ‪ ,‬וכל כיוצא בזה כ' לאמור בפשיטות‬ ‫ושלשה מרעי הורידו התלוי מהצליבה וקברו‬
‫בתשו' שב יעקב שאי לחוש לכיוצא בזה‪ .‬ומעתה‬ ‫והוא קבר את בעלה ועדיי הי' גופו של וצורתו‬
‫אלו היה נהרג בסיי וכיוצא בו לא היה ספק שאשה‬ ‫עליו בלי שו חבלה והכירו בט"ע גמור שהוא הוא‬
‫זו מותרת ע"י הנ"ל‪ ,‬א אנו אי לנו אלא עדות‬
‫הפרסו שנצלב אבל לא שמת בצליבה‪ ,‬ע"כ יש‬ ‫בעלה של אותה האשה‪.‬‬
‫לברר בזה ב' ספיקות‪ ,‬א' אי נאמר כיו שנצלב חזקה‬
‫מת‪ ,‬ב' אי נסמו אעדות האשה שע"א אמר לה‬ ‫‪ ‰˙ÚÓÂ‬נפשו היפה בשאלה א דעתי העני' מסכמת‬

‫שהכיר בט"ע וקברו אחר שנתיי לתלייתו‪.‬‬ ‫בשריותא דהאי איתתא‪ ,‬אני אינני כדאי‬
‫ובשג אנכי בשוקי בראי וכל כלי אומנתי וספרי‬
‫]·‪‡ˆ˙˘ „Ú ÔÈ„ÈÚÓ Ôȇ 'Ó‚‰ ˙È‚ÂÒ ¯Â‡È‬‬ ‫אינ בידי‪ ,‬מ"מ נעתרתי להפצרתו ואיעזר בה'‬
‫‪[¢Ù‬‬ ‫שיצילני מכל מכשול ח"ו ואבי ואדו כיד ה' הטובה‬

‫‚¯‪ Ô ÈÒ‬ביבמות ק"כ ע"א אי מעידי עד שתצא‬ ‫עלי ובו אבטח שיעמידני על האמת‪.‬‬

‫נפשו אפי' ראוהו מגוייד וצלוב והחיה‬ ‫]‪[ÏÚ·‰ ˙·Èψ ÏÚ ˙"ÏÒÓ‬‬
‫אוכלת בו‪ .‬וברמב" פי"ג מגירושי הל' י"ח ראוהו‬
‫צלוב והעו אוכל בו אעפ"י שדקרוהו וירו בו חיצי‬ ‫‪ ‰ ‰‬במה שנתפרס שהוציאוהו לצליבה והיה‬
‫אינו מעיד עליו שמת וה"ה נתקשה מ"ט לא מייתי‬
‫רמב" די זה מגוייד דמתני'‪ .‬והב"ח תיר · דרמב"‬ ‫במעמד כל אנשי העיר ובפומבי ובפרסו רב‪,‬‬
‫מפרש למשנתינו דאהדדי אתמר שהוא צלוב ומגויד‬ ‫ושוב חזרו כול והסיחו מוזרת בלבנה שראו צליבת‬
‫והחיה אוכלת בו אי מעידי ‪ ,‬והיינו דכתב הרמב"‬ ‫היהודי ‪ ,‬אעפ"י שהאשה ושו יהודי לא היו באותו‬
‫ראוהו צלוב אעפ"י שדקרוהו אותו שצלוב או ירו בו‬ ‫המעמד‪ ,‬מ"מ אי ל מסיח לפי תומו יותר מזה‬
‫חיצי והיינו מגויד והעו אוכל בו היינו חיה אוכלת‬ ‫שבודאי נצלבו‪ ,‬ועדי טפי מיוצא ליהרג שנותני‬
‫בו אי מעידי עליו‪ ,‬ונמצא הביא הרמב" משנתינו‪.‬‬ ‫עליו חומרי חיי וחומרי מתי ס"פ כל הגט )כח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ועיי לשו צלוב במשנה ג' פ"ה דאהלות משמע כ‬ ‫פי' דביוצא לדו הרי הוא בחזקת חי‪ ,‬אבל ביוצא‬
‫ודבריו מאוד נכוני בלשו הרמב" ‪ ,‬אלא שעדיי‬ ‫ליהרג יצא מחזקת חי והוה ספק‪ ,‬והכא עדי טפי‬
‫צ"ע א"כ למה שינה לשו משנתינו וכ' במקו מגויד‬ ‫דהת יוצא ליהרג ולא ידעו א נהרג אבל הכא‬
‫שהוא חתו בסכי וחרב כמו גודא אילנא ששינה וכ'‬ ‫שמענו מ העכו" שחזרו ממעשה וספרו ממנו‬
‫דקירה ויריית חיצי ‪ ,‬ובמקו חי' כתב עו הלא דבר‬ ‫והדבר מפורס וידוע אי ספק דהוה כמו ברור גמור‪.‬‬
‫וסברא זו כתב להדיא בתשו' שב יעקב‡‪ ,‬וכ"כ‬
‫הוא‪.‬‬ ‫התרומת הדש בפסקיו )סי' לד( ורמ"א סי' י"ז סעי'‬
‫י"ד‪ ,‬אבל שאר כותי מסל"ת ואמרו שנדו בערכאות‬
‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬עפ"י מה שהרגיש הב"ח בחבורו‬
‫של נכרי נאמני עכ"ל‪.‬‬
‫ובתשובתו )סי' ע( א"כ מאי הקשה ש"ס‬
‫מברייתא דמעידי על המגויד‪ ,‬דלמא שהוא למטה‬ ‫‪ ˘"ÓÚÂ‬על זה בחלקת מחוקק ס"ק כ"ח וע"ש בט"ז‬
‫לפנינו ובי ידינו ומכירי בו היטב‪ ,‬אבל בצלוב‬
‫ס"ק י"א וב"ש ס"ק מ'‪ ,‬הא להו‪ .‬אבל‬
‫בנידו שלפנינו לא יחלוק אד דהוה כאלו ראינו‬
‫מעשה הצליבה בעינינו כיו שידענו ד' יהודי היו‬

‫‪„Ú ÔÓÈÒ‬‬

‫‡‪.Ì˘ ÔÈÈÚ Ï˜ ˜"Ò ‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù· ‡·Â‰ ·Ï 'ÈÒ .‬‬
‫·‪.˘"ÓÓ Ì‚ ‰"„ Ú 'ÈÒ Á"·‰ ˙"¢·Â ÊÈ 'ÈÒ Á"· ÔÈÈÚ .‬‬