Page 320 - 4
P. 320
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ¯Ù
אוכל בו אי מעידי .ודברי רמב" מכווני ע"פ בגובה אי יכול להעיד על המגויד ואכילת חיה ,כי
פי' של הב"ח דמתני' אהדדי אתמר שצלוב ושוב אי העי שולט יפה ולק"מ ק' הש"ס .אלא נ"ל אה"נ
ואביי ורבא נדחקו לתר עפ"י סברת המקשה שלא
המיתוהו. עלה על דעתו חילוק זה ,אבל באמת לא צריכא
לאוקמא מתני' דפלוגתא דרבנ וראב"ש או בסכי
Ó"ÓÂמה שהחליט הב"ח עפי"ז דמתני' בצלוב מלובנת דיש לחלק כנ"ל ,ומשו"ה לא מייתי הרמב"
ה שקלא וטריא דסכי מלוב .אלו דברי ב"ח ז"ל
בידיו כדכתיב שרי ביד נתלו ,אבל בחנק והמה דחוקי ולפע"ד‚ דלא בריר ל דצלוב הוא
מת מיד ומעידי עליו .הנה מה שרצה ב"ח לומר בגובה שאי העי שולט עליו דאפשר הוא רק בקורה
שבימיה לא נהגו מלכיות להמית בחניקה, קומת איש וכל הנסקלי שנתלי בב"ד אינ בגובה
ובתשובה נדחק מאוד ליישב דברי תוס' פ"ק דסוטה
ח' ע"ב ,וג הט"ז )סי' יז סקמ"ג( הקשה עליו מתרגו כצליבתו של המ .
רות ע"ש .מ"מ לא היה צרי לזה אפי' נימא דג אז
היו נוהגי המלכות לחנוק בצליבה מ"מ ג נוהגי ‡ ‡Ïדקושית הב"ח עכ"פ ]קיימא[ מי דוחקיה
לתלות ביד ולהמיתו אח"כ וכדכתיב שרי ביד
נתלו ,ותלוהו וזבי .וא"כ לפי סברת הב"ח ולאוקמי מתני' כתנאי או בסכי מלובנת,
דמשנתלה בצוואר לא יחיה ע"כ מיירי משנתינו לימא הב"ע בצלוב בגובה שאי העי שולט בו.
בצלוב בידו ,אבל בצוואר מעידי עליו .א כ"ז עפ"י וקושיא זו אני אומר דפשיטא לש"ס דהאי צליבא
סברתו מבלי שו ראיה ,והשכל יעיד להיפו לאו בגובה מדתנ והחיה אוכלת בו ,והיינו ארי וזאב
דהנחנק יחיה זמ מה אח"כ א יתירו החבל יחזור או אפי' כלב וחיה בגובה מי העלה אותה ,וה"ל
הרוח למקומו ויחיה ,והרי אפי' נטבע במי ונכנסו למימר והעו אוכל בו שהוא אוכל בגובה ,ועוד
מי לגופו וג חנקוהו מעשי בכל זמ ועיד מגויד משמע חתיכת חרב שבני אד עולי וחותכי
שמהפכי אותו ומוציאי המי ממנו ומחזירי בשרו ,ודוחק שעולי בסול על הצליבה .ועוד
רוחו בקרבו ויק ויחי. דבמתני' משמע מגויד קוד הצליבה.
¯·„‰Âידוע ומפורס שהנידוני במלכות בזמנינו „ÂÚÂמדקתני לקמ )קכא ,א( גבי מי שאי לה סו
הקוסטור משבר מפרקתו על גבי יתד המתנה כדי יציאת הנפש ולא קתני לי' הכא,
תקועה בגובה הצליבה כדי שימות מהר וצרי לזה ש"מ הכא מיירי שהצלוב בידיו ובי עיניו ולא שיי
אומנות יתירה ,ואל"ה היה חי זמ רב ,ואי מתירי למתני שיעורא אלא בנפל למי ואינו רואיהו צרי
החבל יחיה ממש ,וכיו שצרי לזה אומנות ממילא לשער א כבר יצא נפשו במצולת המי ,אבל היכא
כיו שלא ראינו שנעשה בו האומנות ההוא כראוי, שהוא למראה עיניו מה שיעורא שיי הא למראה
לא גרע מבהמה שהיא בחזקת שאינה זבוחה אעפ"י עינו ישפוט א יצא נפשו וא לאו לא מעיד .מכל
שהיא זבוחה לפנינו ,כל שיש בו שו ספק ,ואי לאו הנ טעמי פשיטא למקש דמיירי בצלוב למטה
דרוב מצוי אצל שחיטה מומחי היינו חוששי
שהשוחט אינינו מומחה ,וג א השוחט לפנינו ופרי מברייתא ונדחקו בשינוי דחיקא.
צרי בדיקה א הוא מומחה ,מכ"ש דניחוש הכא
שלא היה הקוסטינר בקי או שלא עשה אומנתו Ï"ÒÂלרמב" דמתני' ל"מ קאמר ,ל"מ צלוב
כראוי .ותרי עובדא ידענא ואחד מה היה דינו
ליתלות עד ערב ואז נמסר לחכמי הרופאי לנתחו בגובה והעו אוכל בו וירו בו חצי או
וללמוד בו חכמת הניתוח ולא נשבר מפרקתו דקרוהו בדקר ארו ובני אד עומדי למטה והוא
והרגישו בו חיי והכניסוהו למי והחזירוהו צלוב בעליונו של צליבה דאי מעידי שהרי אי
לחיותו ,ולא ידעתי אי חי זמ רב או לא אבל עכ"פ יכולי להסתכל בו יפה ,אלא אפי' בתחתיתו
איננו בחזקת מת ,דנהי דחזקת חי נמי אזלא ליה ומגויד בסכי לפנינו וחיה אוכלת בו למטה ,מ"מ
וחזקת אשת איש דאשה כיו שנגמר דינו ויצא ליהרג אי מעידי משו דראב"ש יכול לכוות ולחיות,
ונעשה בו מעשה ההריגה ,מ"מ חזקת מת נמי לית או חיישינ לסכי מלוב וכו' ,אמנ הרמב"
כהרמ"ה כרבנ דראב"ש ,וג לא חיישינ לסכי
ליה ולא עדי ממשאל"ס. מלובנת ע"כ לא פסיק כמשנתינו אבל עכ"פ בצלוב
בגובה ודקרוהו בדקר ארו וירו בו חיצי או עו
‚.'ÂΠ„" ÚÙÏ ÌȘÂÁ„ ‰Ó‰Â :Ï"ˆ ‡Ó˘ .