Page 325 - 4
P. 325
‰Ù¯ ¯ÙÂÒ סימ עה Ì˙Á
אמרתי כ ,וגרוע משני עדי המכחישי זה את זה, ע"י עדי ,אלא כפשטות ש"ס )כתובות עב ,א( דמסתי
ובסברא זו נדחה מ"ש ח"מ ריש סקי"ז וז"ל ,אפי' סת פלוני חכ טיהר הכת ואשתכח שיקרא.
א בא אחר שהתירוהו דא בא קוד אפי' עד אחר והרא"ש לעני ממו ס"ל כהירושלמי דבעינ עדי
נמי עכ"ל .ולהנ"ל אי ראיה ,דלעול כשבא קוד להכחיש העד האומר משמו של ראשו ,אבל לעני
שהתירוהו וה"א דגריע מעד אחר בעלמא מטע ס' איסור והיתר מסתברא להרא"ש קבלת רמב"
ב"י הנ"ל דה"ל כמעיד על עצמו ויעיי' בס' כזו שהראשו נאמ להכחיש את זה האומר משמו.
ברמב" פי"ב מטוע הל' ב' וכעי שכ' טח"מ סי' ובר"פ שבועת העדות כתב רא"ש דלא תיקשי מהת
ל"ח גבי עדי זוממי .והוא בנימוקי חומש דרמב" אקבלת רמב" משו דעכ"פ לא היתה צריכה
פ' שופטי ]יט ,ח[ ,ומ"מ בחיבורו חזר בו הרב לעדותו של זה ,אלא היה די לה שתאמר משמו
בב"ד .ואע"ג דמכא ולהבא מהימנינ ליה
המחבר ונ"ל· ופסק כקבלת הרמב" ‚. להמכחיש ,מ"מ איהי אפסדה נפשה שהשביעה אותו
כלל .ולזה הסכי הרב"י בי"ד סי' )קפ"ח( ]קפ"ה[
‰ ‰Âבחלקת מחוקק מסתפק אי אמרה בש שפחה
ובא"ע סי' קט"ו.
והשפחה מכחשת אי שפחה מהימניה ,ובתשו'
שארית יוס סי' ל"ב מיפשט פשיטא ליה דלא ‡ Íהריא"ז בגליו הרי" ר"פ האשה שלו אות
מהימנת שפחה להכחיש כשר המעיד בשמה וטעמא
בעי .והנה בחלקת מחוקק מסופק עוד א עד קט ד' כ' בפשיטות דהראשו המכחיש לא
הראשו שאמר שלא בב"ד ואחר שכבר העיד השני מהימ כלל ,ומייתי ראיתו מר"פ שבועות העדות )לב,
משמו בב"ד חוזר הראשו ואומר מבודה הייתי אי ב( דאמר לה ולא אמר לב"ד וכו' .ולכאורה לא נעל
יכול לומר כ כיו שלא הגיד בב"ד ,ובתר דאיבעיא דחיית הרא"ש דאה"נ מכא ולהבא לא מהימנא תו,
פשיטא ליה דיכול לומר מבודה הייתי דמאי שנא א"כ לא היה לה להשביעו כלל .וצ"ל דס"ל לריא"ז
ע"ש .ולבבי לא כ יחשוב דהא כבר כתבתי לעיל דצרי הב"ד לשלוח אחריו ולשמוע מה בפיו ודלא
דהא דפשיטא דיש כח ביד חכמי לומר בעדיות כרמ"א בש מהרי"ו בש"ע א"ע סי' י"ז ס"ח ,והיתה
דאינ אלא מדרבנ שיועיל ההגדה הראשונה שלא צריכה להשביעו לבא לב"ד ולברר מה ראה ואי
יכול לחזור ולהגיד ,היינו מטעמא דאל"כ לא יהיה ידע‡* .ואי ס"ד דמהימ לומר לא אמרת שו דבר ,א"כ
דרכי נוע דאחר שכבר הותרה ונישאית יאמר העד הרי הוא הפסיד אותה והיא לא אפסדה נפשה .אע"כ
מבודה הייתי וית שו אמתלא וכמ"ש לעיל בש לא מהימ להכחיש להד"מ אלא לברר דבריו
השואל שבתשובת הר" ,וזה הטע בעצמו שיי הראשוני ע"י חקירת ב"ד אי ראה ומה ראה .וא"כ
בעד האומר בש עד אחר ונתקבלו דברי השני רמ"א סי' י"ז ס"ח שהחליט כמהרי"ו דאי לב"ד
והותרה האשה ונישאת ,יארע מכשול כזה שיאמר לחקור אחר דברי העד א"כ ממילא אי לדחות קבלת
הראשו מבודה הייתי ,וע"כ ג זה בכלל תקנה ויש רמב" דמש"ס דשבועות אי ראי' .אלא שמה"ה )הל'
כח ביד חכמי בזה שכיו שהגיד השני בב"ד אפי' גירושי פי"ג הט"ו( משמע בהרמב" דלא כמהרי"ו
הגדת הראשו היה שלא בב"ד אינו חוזר הראשו וכמ"ש בחלקת מחוקק ססקי"ח והרי הרמב" ס"ל
ומגיד מבודה הייתי ,ואפי' לא הותרה ונישאת כלל כקבלת רמב" כמ"ש לעיל בש ב"ש סי' קט"ו.
כיו שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד שבתורה ,וכמו
שהעיד חלקת מחוקק שכ משמע בר" ,אלא שהוא וא"כ קשה מש"ס דשבועות העדות וי"ל.
לא ידע שו סברא לזה הוה ס"ל כיו שהראשו
הגיד חו לב"ד מ"ט לא יחזור ויגיד מבודה הייתי ‰ÓÈ˙‰ÓÂדהרב"י בחיבורו בי"ד סי' )קפ"ח(
ולהנ"ל א"ש. ]קפ"ה[ ובא"ע סי' י"ז ס"ח וסי' קט"ו
פסק כקבלת רמב" כהכרעת הרא"ש הנ"ל ,ובתשו'
‡ ‡Ïשצ"ל א"כ אכתי לא שבקת חיי ,שהראשו ]ב"י דיני מסל"ת[ סי' ד' מייתי מסברא דנפשיה דאי
הראשו נאמ להכחיש השני לומר לא אמרתי מת
יכחיש ויאמר לא הגדתי שו דבר שקר ענית פלוני ,ומייתי ראיה מש"ס בשבועות ולא משמיה
בי ויהיה נאמ מקבלת הרמב" ויוציא אשה מבעלה דריא"ז וכאלו לא ידע רמב" וקבלותיו ,ואסברה ליה
וצ"ע .וע"כ צ"ל ה כיו שאנו מאמיני לזה העד מסברא דנפשיה דה"ל כמעיד על עצמו וגופו לא
‡*.· ,·Ï ˙ÂÚ·˘ ‡"·Ëȯ‰ 'ÈÁ· ¯‡Â·Ó ÔΠ.
·.ÂËÈÓ˘‰Ï ˘È ¯˙ÂÈÓ Ï"  ‡Ó˘ ‡ .Ô"·Ó¯‰ ˙Ï·˜Î ˜ÒÙ„ Ï"  :‡ .Ï" ‰ :Ï"ˆ ‡Ó˘ .
‚'ÈÒ ˜"„‰Ó ‡"˜Ú¯ ˙"¢ ,ÂÎ 'ÈÒ ÏÈÊ Ú Ê"‡È¯‰Ó ˙"¢ 'ÈÚ .Á 'ÚÒ ÊÈ 'ÈÒ ÌÈʯ‡ Ȉڷ Î"Π.‡Ï˜ 'ÈÒ ·"Á ÔÏ‰Ï Â È·¯ ‰Ê· Î"˘Ó ‰‡¯ .
˜.‚"Ù Ê"˘ ˘"˘Â ‚È
