Page 330 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯ˆ‬

‫ההיא‪ .‬שנית א נמי יועיל החזקה לאוסרו בקרוביו‬ ‫מני' חורבה והפסד ליורשיו בנחלתו שיבא זה לירש‬
‫אולי יועיל אח"כ נתינת אמתלא להתירו ובאיזה אופ‬ ‫בנחלתו‪ ,‬דלא אכפת לי' כולי האי‪ ,‬ואפשר שנוח לו‬
‫תהי' האמתלא‪ .‬שלישית א אולי לא תועיל האמתלא‬ ‫יותר שירש ב אשתו האהוב את נכסיו מאשר ירשו‬
‫להתירו בקרובי'‪ ,‬מ"מ צרי לבאר א יועיל עדות‬ ‫אחיו וקרוביו ומעשי בכל יו יוכיחו‪ .‬משא"כ‬
‫האב במה שאומר זה אינו בני שהרי התורה נתנה לו‬ ‫כשיש לו בני של עצמו‪ ,‬אזי חושש טובא שלא‬
‫רשות להכיר‪ .‬רביעית א נמי לא יאומ לומר אינו‬ ‫יבוא מזה טעות והפסד להפקיע בניו מנחלת אבות ‪,‬‬
‫בני היינו ע"פ עצמו לבד אבל הכא דאיכא נמי סהדי‬ ‫וחזקה לא שביק איניש בריה ויהיב לאחריני‪ ,‬וע"כ‬
‫שמעידי' כדברי הזוג אולי מצירו כל הנ"ל נלמד‬ ‫אינו קורא לחורגו בנו‪ ,‬ושטר שנכתב כ פסול הוא‬

‫להתירו באשתו שנשא‪.‬‬ ‫זה נראה דעת הכנה"ג‪.‬‬

‫]‪[˜ÊÁ‰ ‡¯˜ÈÚÓ„ ‰˜ÊÁ‬‬ ‫‪ Î"‡Â‬בזה מיושב סתירה הנ"ל‪ ,‬דש"ס פ' י"נ ]קטו‪,‬‬

‫‡‪ .‬עני החזקה מבואר גרסי' פ' עשרה יוחסי ד פ'‬ ‫ב[ מוכיח שפיר דבני בני ה כבני מבני‬
‫שעיר החורי‪ ,‬דאי לומר שמשו שהי' ב אשתו‬
‫ע"א אר"ח בר אבא אר"י מלקי על החזקות‬ ‫קורא לו בנו‪ ,‬דזה אינו‪ ,‬דאי ס"ד דבני בני אינ‬
‫וסוקלי ושורפי על החזקות ומפ' הש"ס מלקי על‬ ‫כבני לא הי' מחזיקו בנו במקו שיש לו בני‬
‫החזקות כי הא דאר"י אמר רב הוחזקה נדה‬ ‫יורשי ‪ ,‬דגוי יורש אביו‪ ,‬אע"כ דבני בני ה‬
‫בשכינותיה בעלה לוקה עליה משו נדה סוקלי‬ ‫כבני באמת‪ .‬ואמנ בת אשר שרח שהיתה בת בי‬
‫ושורפי כי הא דאמר רבא בר"ה איש ואשה תינוק‬ ‫הבני שאפי' יטעו העול שהיא בתו ממש לא‬
‫ותינוקות שהגדילו בתו הבית נסקלי זע"ז ונשרפי‬ ‫נפיק מני' חורבא‪ ,‬שהרי בת במקו ב לא תירש‪,‬‬
‫זע"ז וכו'‪ .‬והנה חזקה שאנו לומדי פ"ק דחולי )י‪,‬‬ ‫ע"כ שפיר קורא לה בת אשר‚‪ .‬וזהו שדקדקו תוס'‬
‫ב( מבית מנוגע היינו להעמיד כל דבר על חזקתו כמו‬ ‫בפסחי נ"ד ע"א הנ"ל בצחות לשונ שלא מצינו‬
‫שנתברר לנו כבר פע אחת וזה אינו עני לכא ‪,‬‬ ‫בכל התורה שיקרא ב אשתו בנו‪ ,‬כלומר אבל בת‬
‫והכא מיירי דבר שלא ראינו מעול שהוא כ א‬ ‫אשתו מצינו שפיר היינו בת אשר שרח‪ ,‬אבל ב‬
‫העול מחזיקי אותו מצד הנהוג שהוא כ ‪ ,‬ואשה‬ ‫אשתו היכי שיש לו בני דומיי' דבני שעיר החורי‬
‫באה ובנה מורכב על כתפה וגידלתו כדר אשה‬
‫המגדלת בנה ומעול לא אמרה לשכנותי' שהוא ב‬ ‫זה לא מצינו‪.‬‬
‫אשה אחרת והחזיקו כולי עלמא שהוא בנה וע"ז‬
‫סוקלי על סברת והאמנת הבריות זמ רב‪ .‬ומייתי‬ ‫‪ Î"‡Â‬לפ"ז בנ"ד שיש לו בני ואפ"ה נכתב זה על‬
‫ירושלמי )קדושי פ"ד ה"י( ממכה אביו ואמו‪ ,‬והיינו‬
‫אחר שנניח דאזלינ בתר רובא ורוב בעילות אחר‬ ‫ש ב אלי' בכמה כתבי ושטרות‪ ,‬א"כ ראיה‬
‫הבעל ולא ממיעוט הנוא שהוא במקרה‪ ,‬ע כל זה‬ ‫גדולה הוא שהחזיקו כבנו ממש‪.‬‬
‫תינח א ראו עדי רוב בעילותיו של בעלה זה‬
‫ובעילת הנוא ה מיעוט נגדו‪ ,‬א מא יעיד לנו‬ ‫‡‪ Í‬בכל זאת לא ידעתי מה יושיענו זה ומא לימא‬
‫שבעל הבעל הזה רוב בעילות דלמא לא בעיל כלל‬
‫או א' בשנה‪ ,‬אע"כ צ"ל חזקה כ הוא בעל הדר ע‬ ‫ל דאבוה דהאי לא אלי' שמי' דדלמא הבועל‬
‫אשתו בהיתר ובמצוה וכלה למה נכנסה לחופה‪,‬‬ ‫המפתה הי' אלי' שמו ועל שמו חת אברה ב‬
‫וע"כ הוחזק שבעל בזמנו כמה בעילות והנוא בעל‬ ‫אלי'‪ ,‬ואי מכא שו הוכחה יתירה שהוא בנו של‬
‫במקרה ועל זה הורגי וממש רוב מצות התורה‬ ‫זה‪ ,‬אע"ג שעכשיו אינ טועני כ ואומרי שחת‬
‫צריכי לחזקה כזו‪ ,‬ועכ"פ ממכה אביו ואמו מוכח‬ ‫על ש אלי' הלזה בעלה של פלונית‪ ,‬מ"מ כיו שלא‬
‫רוב וג חזקה דאי לא אזלינ בתר חזקת המנהג הלז‬ ‫הי' לנו שו מעשה המורה על זה רק דבורה של‬
‫אי כא רוב ואי ניחוש למיעוט לא יועיל החזקה‬ ‫עכשיו ותברי' בצידי' שמיד אומרת האמתלא‪ ,‬א"כ‬
‫הפה שאסר הוא הפה שהתיר‪ .‬ונמצא מה שעשה‬
‫מידי‪.‬‬ ‫מעשה בחתימתו על ש ב אלי' זה לא מעלה ולא‬

‫מוריד‪.‬‬

‫‪ ‰˙ÚÓ‬נחזה אנ נשית לבנו על מה אדני הדי הזה‬

‫הוטבעו והנה הושתת על ד' יסודות האחד‬
‫א מועיל החזקה שהחזיקו כבנו ומה עני החזקה‬

‫‚‪.‡Ó 'ÈÒ· ÏÈÚÏ Â È·¯ ·˙Î ÔÎÂ .‬‬