Page 326 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‪ÂÙ‬‬

‫בה‪ ,‬כשני אחרי שהעידו אחר עדות של אלו‬ ‫השני שכ אמר לו העד הראשו ‪ ,‬וכל זמ שלא‬
‫עכ"ל‪ .‬ועיי' משנה למל פ"ג מעדות הל' ה' ע"ש‪.‬‬ ‫שמענו הכחשתו מפי עד הראשו אי אנו חוששי‬
‫שיכחישנו‪ ,‬כי שניה אינ חשודי לשקר‪ ,‬דעד אחד‬
‫‪ Ï"ˆÂ‬דוקא בחתמו בשטר שכדי עשו שנעשה כמי‬ ‫אפי' קרוב שפסלתו תורה לא משו חשש שקר הוא‬
‫אלא אפקעתא דמלכא ית"ש‪ .‬ופני יהושע כתב‬
‫שנחקרה בב"ד ממילא‪ ,‬אבל ב"ד עצמ אפי'‬ ‫בקידושי )ס"ב( ]סג‪ ,‬ב[ משו דאמר בדדמי‬
‫עברו וקבלו וחקרו העדי' בחזירת אי בקבלות‬ ‫וכדמשמע בראשוני ר"פ האשה שלו ‪ ,‬אבל לשקר‬
‫העדות השני כלו כיו שלא בדי קבלו עדות אי‬ ‫לא חיישינ נהי דלמבודה ובדדמי חיישינ אבל‬
‫לה די ב"ד ולא קבלת עדות כלל‪ ,‰‬דאלת"ה אלא‬ ‫לשקר לא חיישינ ‪ ,‬נמצא לא שיי לא שבקת חיי‪,‬‬
‫נימא אי עברו ב"ד וחקרו וקבלו עדות החזרה לא‬ ‫ואי יארע אח"כ שיכחיש הראשו את השני ונאמי‬
‫גריעא משטר‪ ,‬א"כ מי יפרנס לנו דברי ש"ס כתובות‬ ‫הראשו עפ"י קבלת הרמב" ונוציא אשה מבעלה‬
‫י"ח ע"ב גבי כתב ידינו הוא זה אבל אנוסי היינו‬ ‫לא שיי לומר בזה אי דרכיה ]דרכי[ נוע ‪ ,‬דכ‬
‫דהרי משכחת לי' שעברו וקבלו עדות אע"כ בע"פ‬ ‫אפשר ג בשני עדי ‪ ,‬אבל אי לחוש לזה‪ .‬משא"כ‬

‫לעול אינ חוזרי ומגידי ‪.‬‬ ‫לטענת מבודה ואמתלא כצ"ל וא"ש‪.‬‬

‫]‪[È˙Èȉ ‰„Â·Ó „È‚‰Ï È"‡ ‰¯˜Á ˘ ‰˘‡‰‬‬ ‫‪ Î"‡Â‬תינח במעיד בש עד מהימ אבל המעיד‬

‫‪ ‰ ‰Â‬בנידו שלפנינו שכבר נחקרה עדות בב"ד‪,‬‬ ‫בש שפחה ועכו" מסיח לפי תומו אשר‬
‫פיה דיבר שוא‪ ,‬נהי דלעדות אשה נאמנות בצירו‬
‫דאפי' אי נימא מה שהותרה האשה ע"י שו"ת‬ ‫דייקא ומינסבא ומילתא דעבידא לאגלויי‪ ,‬וג זה‬
‫לא מיקרי היתר ב"ד‪ ,‬אלא בעינ שיתקבצו ג' יחד‬ ‫האומר בשמ מהימ שכ שמע מפיה ‪ ,‬מ"מ מיד‬
‫ויאמרו לה מותרת את להתנסבא כהסכמת ב"ש‬ ‫אי אנו בטוחי שלא יבואו ויכחישו דבריה‬
‫סס"ק קכ"ד‪ ,‬והכא אי כשבאת לחלו התאספו ב"ד‬ ‫הראשוני ‪ ,‬ואז נאמי לה עפ"י קבלת רמב" ‪ ,‬א"כ‬
‫לחלו לה בודאי הוי כהותרה עפ"י ב"ד‪ .‬אבל אי לא‬ ‫עי"ז נוציא אשה מבעלה שהתרנו בתחלה‪ ,‬ואי‬
‫הי' ש ב"ד עדיי רק שתבעה מהרב שיחלו לה‬ ‫נתירנה בתחלה דרכיה דרכי נוע כתיב‪ ,‬אע"כ‬
‫ע"פי הוראת שו"ת של גאוני ‪ ,‬אפשר עדיי לא‬ ‫מעיקרא כ תיקנו שאי אלו נאמני להכחיש האומר‬
‫הותרה‪ ,‬ואי אתי ע"א המכחיש לעד הראשו תצא‬
‫מהיתירא‪ ,‬מ"מ הכא דלא בא עד מעלמא להכחיש‬ ‫משמ ‪.‬‬
‫עדות הראשו ומלשו השאלה משמע שהעדות‬
‫הוגבה בב"ד של ג' כדי ורק אח"כ שאלו להגאוני‬ ‫]‪[¯Ë˘· „È‚Ó ¯ÊÂÁ‬‬
‫ע"פי ג"ע אבל העדות נחקר בב"ד‪ ,‬א"כ שוב לא מצי‬
‫למימר מבודה הייתי לא העד השני ולא הראשו‬ ‫‪ ‰‡¯Â‬זה חידוש נמצא בשיטה מקובצת דב"ב מ"ח‬
‫כמבואר לעיל‪ ,‬ונהי א הראשו בפנינו ומכחיש‬
‫אותה לומר שקר העדת בשמי מהימ העד עפ"י‬ ‫ע"ב אהא דאמרינ הת דעדות שבשטר אתי‬
‫קבלת הרמב" מ"מ העד השני לא מהימ לומר‬ ‫שטרא ומרעא לשטרא כ' וז"ל וה"ה דלא )אתי( ]מרע‬
‫שהעד הראשו מכחיש דבריו הראשוני ולא הי'‬ ‫עפ"י[„ עדות שכבר העידו ע"פ )ומרעא לשטרא( כיו‬
‫ראוי לב"ד לשלוח כלל ולשמוע דברי חזירתה כמ"ש‬ ‫שכבר העידו ונחקרה עדות בשטר ההוא‪ ,‬אבל הכא‬
‫אתי שטרא ומרעא לשטרא‪ .‬וצרי לפרש מאי‬
‫לעיל בש שיטה מקובצת‪.‬‬ ‫אולמיה דעדות בשטר מעדות בע"פ וכו'‪ .‬ועוד ע"כ‬
‫לא אמרה תורה אלא שאי ב"ד נזקקי לקבל עדות‬
‫·¯‪ Ì‬הכא יש לעיי בדברי האשה הזאת כי אמרה‬ ‫לסתירת מה שהעידו ואי חוקרי עדות שמעידי‬
‫אח"כ לבטל עדות שכבר נחקרה בב"ד‪ ,‬אבל ה‬
‫מבודה היתה וכי נכמרו רחמיה על העלובה‬ ‫שהעידו מאליה שלא בב"ד וחתמו ומסרו ונעשה‬
‫ע"כ אמרה שקר בש האורח‪ ,‬ושוב אמרה שהאורח‬ ‫כמי שנחקרה עדות בב"ד‪ ,‬כשיבא השטר לפני ב"ד‬
‫בעצמו חזר ובא ונתאכס אצלה ואמר שלא אמר‬ ‫אתי עדות שנעשה כמי שנחקרה ומרע עדות כיוצא‬
‫ממיתת באלי בעל האשה‪ .‬ודבריה תמוהי על איזה‬
‫אורח נתכוונה‪ ,‬כיו שאמרה שמעול לא שמעה‬

‫„‪.Ì˘ ˜"Óˢ‰ È"ÙÚ ÌÏ˘‰Â ‰‚‰ .‬‬
‫‪.‚˜ 'ÈÒ ÔωÏ · ,ÁÈ ˙·Â˙Î Ò"˙Á 'ÈÁ ‰‡¯ .‰‬‬