Page 698 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬הוספות והשלמות ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙¯ ‪Á‬‬

‫שחמיו ימסור לו הנדוניא קוד החופה או שישליש‬ ‫לחלק מה שלא חילקו הפוסקי ומי ירי ראש להקל‬
‫לכל הפחות המעות ביד שליש עד אחר הנשואי‬ ‫בחר רגמ"ה לבנות יסוד על סברא קלושה וקלה‬
‫מכלל שהיה סבר וקיבל שיהיה המעות ביד חמיו‬ ‫כמו שהיא סברא זו‪ ,‬ולדעתי הפירוש והכוונה במה‬
‫בתורת פקדו או מלוה דאי הרגילות שיהיו הנשואי‬ ‫שכ' מהר" ורמ"א דא כנסה סבר וקיבל היינו‬
‫מתבטלי מחמת תנאי הנדוניא שהתחייב אבי הכלה‪,‬‬ ‫שכנסה והניח המעות ביד חותנו יהיה מאיזה סבה‬
‫דא היה מקפיד בודאי לא היה נכנס לחופה והיה‬ ‫שיהיה אמרינ הואיל והניח המעות ביד חותנו סבר‬
‫מונע את עצמו לעשות נשואי ‪ ,‬ומזה נקבע המנהג‬ ‫וקיבל שיהיו המעות בידו בתורת פקדו או בתורת‬
‫בכל גלילות הללו ששלשי יו קוד הנשואי אבי‬ ‫הלואה ושוב אי עוד ש תורת נדוניא על המעות‬
‫החת ואבי הכלה מסלקי הנדוניא שהתחייבו לית‬ ‫הזה ונכנס בסוג תורת הלואה ופקדו ‪ ,‬הגע בעצמ‬
‫להזוג חת וכלה ונותני לתו הכיס וחותמי‬ ‫א החת קיבל הנדוניא מ חמיו ואח"כ הלוה כל‬
‫המעות ונותני ביד שליש עד אחר הנשואי ואז‬ ‫מעותיו לאחרי או שחזר והלוה המעות לחמיו‬
‫באי החת והכלה או שלוח ולוקחי השלישות‬ ‫בעצמו ואי להלוה או לחמיו לשל לו והוא יוצא‬
‫מיד השליש‪ ,‬כ הוא המנהג‪ ,‬א שה קציני‬ ‫נקי‪ ,‬הכי תאמר שרשאי לגרש את אשתו בע"כ‬
‫ועשירי וגדולי ובטוחי זה לזה‪ ,‬אעפ"כ מסלקי‬ ‫בשביל שאיבד כל הנדוניא ויאמר שאדעתא דהכי‬
‫הנדוניא קוד הנשואי ומניחי ביד שליש‪ ,‬ומעתה‬ ‫נכנס לישא אשה ולשו ריחיי בצוארו א יהיה לו‬
‫א החת ואביו לא נהגו כמנהג הזה והיו נותני‬ ‫מעות לפרנס ועכשיו שאיבד את מעותיו אדעתא‬
‫בטחונ על קנה רצו במה שהראה אבי הכלה שיש‬ ‫דהכי לא כנסה‪ ,‬לא יעלה על לב האד לומר כ אלא‬
‫לו מעות ביד עתיר נכסי בוויע וה לא השגיחו‬ ‫אמרינ כיו שסילק חמיו את הנדוניא אז נפטר‬
‫שיהיה המעות ביד האיש שבוויע מונח בתורת‬ ‫מהתחייבות התנאי ונפסק השיעבוד ושוב אי לו‬
‫שלישות לטובת חת וכלה ולא יהיה כח ביד אחר‬ ‫שו טענה נגד האשה מחמת איבוד הנדוניא והאשה‬
‫ליקח המעות‪ ,‬ה הפסידו לעצמ והוי זה כמו‬ ‫מציא אמרה לבעלה מזל גר ואתה הפסדת הנדוניא‬
‫שהלוו המעות ליד חמיו‪ ,‬והאשה יכולה לטעו למה‬ ‫בידי על שתלית המעות בקר צבי והאמנת לבני‬
‫עשית כזה להאמי לאבי בלי שו בטחו ‪ ,‬וא‬ ‫אד שאינ בטוחי בעד המעות‪ .‬ומעתה זה הוא‬
‫החת ואביו היו מתאמצי שלא ליכנס לחופה עד‬ ‫כוונת מהר" ורמ"א שא כנסה סבר וקיבל דהואיל‬
‫שיהיו בטוחי במעותיה ‪ ,‬בודאי היה אבי הכלה‬ ‫ונכנס לחופה ולא תבע בטחו על המעות והניח‬
‫עושה כל מה דאפשר כדי שלא תתפרד החבילה‪ ,‬וא‬ ‫המעות ביד חמיו בודאי סבר וקיבל להיות בידו‬
‫ה לא עשו כ מה היה לה להכלה לעשות שאי‬ ‫בתורת פקדו או בתורת הלואה וחיוב התנאי ודי‬
‫מדר בנות ישראל ליכנס בעובי הקורה ולדבר קשות‬
‫ע אבותיה בשביל הנדוניא‪ ,‬וכל העניני האלה‬ ‫תורת נדוניא פסק משעה שנכנס לחופה‪.‬‬
‫מוטלי על צד החת ‪ ,‬וא ה לא נהגו כמנהג כל‬
‫‪ ‰ ‰Â‬ראיתי שמעלתו כתב שמהר" ומור" המה‬
‫העול מה לה להאשה לעשות‪.‬‬
‫יחידי בדי זה ולא נזכר מזה בשו אחר‬
‫‪ ÂÏÏÎ‬של דבר דכל די של אדמו בדי פוסק מעות‬ ‫מהראשוני ‪ ,‬ולדעתי הוציאו די זה מהתוס' במסכת‬
‫יבמות ד ק"ז ע"א ד"ה אמר ר"י א"ש ובמסכת‬
‫לחתנו אפי' א נסכי לפסק של הרב פני‬ ‫כתובות ד ע"ג ע"א בד"ה לא תימא שכתבו מה‬
‫משה דבהאי גוונא לא גזר רגמ"ה לגרש בע"כ‪ ,‬זה‬ ‫דאמר ר"י א"ש במסכת יבמות ש לפרש טעמא‬
‫הוא קוד נשואי דהואיל ומנהג ודר העול לסלק‬ ‫דב"ש דאי ממאני אלא ארוסות לפי שאי תנאי‬
‫הנדוניא בשעת נשואי ולא בשעת הקידושי במקו‬ ‫בנשואי אי הכוונה דלא מהני תנאי בנשואי דהא‬
‫שמקדשי בשעת שידוכי ‪ ,‬בזה פסק הרב פני משה‬ ‫רב ושמואל פליגי בקדשה על תנאי וכנסה סת אלא‬
‫כיו דהארוס אינו מחוייב לישא אותה בלי הנדוניא‪,‬‬ ‫הכוונה הוא שאי רגילות שיהיו הנשואי מתבטלי‬
‫א"כ למה יהיו קשורי זה בזו וזו בזה בלתי תכלית‪,‬‬ ‫מחמת תנאי שהיה בקידושי דרגילות הוא או שידע‬
‫וחר רגמ"ה היה לטובת האשה שתהיה יושבת תחת‬ ‫וימנע מלישא או גמר ומחל ולא הדרי בשעת נשואי‬
‫בעלה‪ ,‬וא שהחר היה שלא לגרש בע"כ אפי'‬ ‫וא ב"ה לא פליג ש אלא מטע דמידע ידעי‬
‫בארוסה‪ ,‬מ"מ היה זה לטובתה כדי שישא אותה ולא‬ ‫דקדושי קטנה מדרבנ נינהו אבל בזה מודה ב"ה‬
‫יגרשנה בלי רצונה מאחר שנכנס בקשורי והתחייב‬ ‫דאי רגילות להיות תנאי בנשואי יעיי"ש בתוס'‪,‬‬
‫עצמו ליכנס עמה לחופה‪ ,‬אבל א פשט לו חמיו את‬ ‫ומזה למדו מהר" ומור" דא החת לא הקפיד‬