Page 698 - 4
P. 698
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯ Á
שחמיו ימסור לו הנדוניא קוד החופה או שישליש לחלק מה שלא חילקו הפוסקי ומי ירי ראש להקל
לכל הפחות המעות ביד שליש עד אחר הנשואי בחר רגמ"ה לבנות יסוד על סברא קלושה וקלה
מכלל שהיה סבר וקיבל שיהיה המעות ביד חמיו כמו שהיא סברא זו ,ולדעתי הפירוש והכוונה במה
בתורת פקדו או מלוה דאי הרגילות שיהיו הנשואי שכ' מהר" ורמ"א דא כנסה סבר וקיבל היינו
מתבטלי מחמת תנאי הנדוניא שהתחייב אבי הכלה, שכנסה והניח המעות ביד חותנו יהיה מאיזה סבה
דא היה מקפיד בודאי לא היה נכנס לחופה והיה שיהיה אמרינ הואיל והניח המעות ביד חותנו סבר
מונע את עצמו לעשות נשואי ,ומזה נקבע המנהג וקיבל שיהיו המעות בידו בתורת פקדו או בתורת
בכל גלילות הללו ששלשי יו קוד הנשואי אבי הלואה ושוב אי עוד ש תורת נדוניא על המעות
החת ואבי הכלה מסלקי הנדוניא שהתחייבו לית הזה ונכנס בסוג תורת הלואה ופקדו ,הגע בעצמ
להזוג חת וכלה ונותני לתו הכיס וחותמי א החת קיבל הנדוניא מ חמיו ואח"כ הלוה כל
המעות ונותני ביד שליש עד אחר הנשואי ואז מעותיו לאחרי או שחזר והלוה המעות לחמיו
באי החת והכלה או שלוח ולוקחי השלישות בעצמו ואי להלוה או לחמיו לשל לו והוא יוצא
מיד השליש ,כ הוא המנהג ,א שה קציני נקי ,הכי תאמר שרשאי לגרש את אשתו בע"כ
ועשירי וגדולי ובטוחי זה לזה ,אעפ"כ מסלקי בשביל שאיבד כל הנדוניא ויאמר שאדעתא דהכי
הנדוניא קוד הנשואי ומניחי ביד שליש ,ומעתה נכנס לישא אשה ולשו ריחיי בצוארו א יהיה לו
א החת ואביו לא נהגו כמנהג הזה והיו נותני מעות לפרנס ועכשיו שאיבד את מעותיו אדעתא
בטחונ על קנה רצו במה שהראה אבי הכלה שיש דהכי לא כנסה ,לא יעלה על לב האד לומר כ אלא
לו מעות ביד עתיר נכסי בוויע וה לא השגיחו אמרינ כיו שסילק חמיו את הנדוניא אז נפטר
שיהיה המעות ביד האיש שבוויע מונח בתורת מהתחייבות התנאי ונפסק השיעבוד ושוב אי לו
שלישות לטובת חת וכלה ולא יהיה כח ביד אחר שו טענה נגד האשה מחמת איבוד הנדוניא והאשה
ליקח המעות ,ה הפסידו לעצמ והוי זה כמו מציא אמרה לבעלה מזל גר ואתה הפסדת הנדוניא
שהלוו המעות ליד חמיו ,והאשה יכולה לטעו למה בידי על שתלית המעות בקר צבי והאמנת לבני
עשית כזה להאמי לאבי בלי שו בטחו ,וא אד שאינ בטוחי בעד המעות .ומעתה זה הוא
החת ואביו היו מתאמצי שלא ליכנס לחופה עד כוונת מהר" ורמ"א שא כנסה סבר וקיבל דהואיל
שיהיו בטוחי במעותיה ,בודאי היה אבי הכלה ונכנס לחופה ולא תבע בטחו על המעות והניח
עושה כל מה דאפשר כדי שלא תתפרד החבילה ,וא המעות ביד חמיו בודאי סבר וקיבל להיות בידו
ה לא עשו כ מה היה לה להכלה לעשות שאי בתורת פקדו או בתורת הלואה וחיוב התנאי ודי
מדר בנות ישראל ליכנס בעובי הקורה ולדבר קשות
ע אבותיה בשביל הנדוניא ,וכל העניני האלה תורת נדוניא פסק משעה שנכנס לחופה.
מוטלי על צד החת ,וא ה לא נהגו כמנהג כל
‰ ‰Âראיתי שמעלתו כתב שמהר" ומור" המה
העול מה לה להאשה לעשות.
יחידי בדי זה ולא נזכר מזה בשו אחר
ÂÏÏÎשל דבר דכל די של אדמו בדי פוסק מעות מהראשוני ,ולדעתי הוציאו די זה מהתוס' במסכת
יבמות ד ק"ז ע"א ד"ה אמר ר"י א"ש ובמסכת
לחתנו אפי' א נסכי לפסק של הרב פני כתובות ד ע"ג ע"א בד"ה לא תימא שכתבו מה
משה דבהאי גוונא לא גזר רגמ"ה לגרש בע"כ ,זה דאמר ר"י א"ש במסכת יבמות ש לפרש טעמא
הוא קוד נשואי דהואיל ומנהג ודר העול לסלק דב"ש דאי ממאני אלא ארוסות לפי שאי תנאי
הנדוניא בשעת נשואי ולא בשעת הקידושי במקו בנשואי אי הכוונה דלא מהני תנאי בנשואי דהא
שמקדשי בשעת שידוכי ,בזה פסק הרב פני משה רב ושמואל פליגי בקדשה על תנאי וכנסה סת אלא
כיו דהארוס אינו מחוייב לישא אותה בלי הנדוניא, הכוונה הוא שאי רגילות שיהיו הנשואי מתבטלי
א"כ למה יהיו קשורי זה בזו וזו בזה בלתי תכלית, מחמת תנאי שהיה בקידושי דרגילות הוא או שידע
וחר רגמ"ה היה לטובת האשה שתהיה יושבת תחת וימנע מלישא או גמר ומחל ולא הדרי בשעת נשואי
בעלה ,וא שהחר היה שלא לגרש בע"כ אפי' וא ב"ה לא פליג ש אלא מטע דמידע ידעי
בארוסה ,מ"מ היה זה לטובתה כדי שישא אותה ולא דקדושי קטנה מדרבנ נינהו אבל בזה מודה ב"ה
יגרשנה בלי רצונה מאחר שנכנס בקשורי והתחייב דאי רגילות להיות תנאי בנשואי יעיי"ש בתוס',
עצמו ליכנס עמה לחופה ,אבל א פשט לו חמיו את ומזה למדו מהר" ומור" דא החת לא הקפיד