Page 694 - 4
P. 694
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯ „
דבכל גוונא שיי ביה איסור מחזיר גרושה ,אבל סימ נ"ב בהג"ה ,א"כ נסתר כל הראיה הזאת ע"פ
מכל מקו מודי חכמי דהאי ושלחה הנאמר בבעל מה שכתב הרב מהרשד" בתשובה חלק אה"ע סימ
האחרו מיירי רק בנשואה ,דלכאורה קשה לבית ס' והובא במ"ל בפ"י מהל' גירושי דה פלוגתא
שמאי אי גירשה הבעל שני מחמת שנאה לחוד א דב"ש וב"ה דלא יגרש אשתו אא"כ מצא בה ע"ד
לא מצא בה ערות דבר ,וצריכי לומר לב"ש פירוש הוא רק בנשואה אבל בארוסה לכ"ע מותר לגרשה
ושנאה האיש האחרו שהיא שנואה לפני המקו אפי' במצא אחרת נאה הימנה ועפ"ז נסתר הבני כיו
וכמו שדרש ר' יהודה בשלהי מסכת גיטי קרא דאדמו בארוסה איירי שוב אי חילוק בי אשתו
דמלאכי כי שנא שלח שא היא שנואה לפני המקו הראשונה לאשתו שניה ,וע"ז כתב כבוד מעלתו דאי
שלח לפי גירסת רש"י ש ,וב"ה ג"כ דרשו כ וא מקו לדברי הרשד" האלה אחר שהרב מ"ל ש
שנאת שלח שהיא שנואה לפני המקו כפי אוקימתא בפ"י מהל' גירושי דחה את דבריו והביא דמהרב
דגמרא בזיווג ראשו .ומעתה כיו דלב"ש ע"כ האי מוהר"א מזרחי בתשובה חלק ב' סימ א' מבואר
ושנאה האיש האחרו הפי' שהיא שנואה לפני דאי לחלק בי ארוסה לנשואה ובשניה שיי
המקו א"כ איירי קרא בנשואה ולכ כתיב ג פלוגתא דב"ש וב"ה דלא יכול לגרש אא"כ מצא בה
בשלוח בעל האחרו ג"כ ושלחה מביתו הואיל
ואיירי בנשואה אבל בארוסה יכול לגרשה אפי' בלי ערות דבר ע"ש במ"ל.
שו שנאה כלל אפי' מצא אחרת נאה הימנה כדברי
הרשד" .ובזה אמרתי פרפרת אחת דרש"י בפרשת ‰ ‰אני אומר דהרב משנה למל לא דחה דברי
כי תצא כתב ושנאה האיש האחרו הכתוב מבשרו
שסופו לשנאתה וא לאו קוברתו שנאמר או כי ימות מהרשד" לגמרי ,רק שכתב שדברי מהרשד"
עכ"ל רש"י בחומש .והנה בגמ' שלהי מסכת גיטי קשי וכתב לא ידעתי מנ"ל דקרא דכי יקח אשה
לא דרשינ כמו שפירש"י בחומש רק דרשו זכה ובעלה מיירי בנשואה ,ואני תמה בזה על הרב מ"ל
משלחה לא זכה קוברתו וכ איתא במדרש בפ' נשא דודאי רישא דהאי קרא דכי יקח בודאי מיירי
ולא נזכר האי מלתא דהכתוב מבשרו שסופו בארוסה דהא ילפינ בפ"ק דקידושי מהאי קרא
לשנאתה ,והנה בודאי מאור עינינו רש"י ז"ל ראה כ קידושי כס וביאה ,אבל בסיפא דהאי קרא צדקו
באיזה מדרש אשר אינו מצוי בינינו אבל יש לדקדק דברי מהרשד" דמיירי בנשואה דש נאמר והיה א
למה לא דרשו בגמרא כ שהכתוב מבשרו שסופו לא תמצא ח בעיניו כי מצא בה ע"ד וכתב לה ספר
לשנאתה ולפי האמור לעיל דלב"ש האי ושנאה כריתות ונת בידה ושלחה מביתו ויצאה מביתו
האיש האחרו ע"כ הפירוש שזינתה ונעשית שנואה דסת ארוסה היא בבית אביה ולא בבית הארוס,
לפני המקו וא"כ י"ל דהאי דרשא הוא ג לב"ש ובודאי ליכא לפרש קרא ביתו היינו רשותו ,דעדיי
ולכ לא מצי למדרש שהכתוב מבשרו שסופו אינו נופל בו לשו שלוח ויציאה ,ובפרט לפ"מ
לשנאתה דכיו דהאי ושנאה הוא הפי' שחזרה עוד שדרש תנא דבי ר"י במסכת יבמות ד קי"ג ע"ב
הפע להיות שנואה לפני המקו וג תחת בעלה דקטנה אינה מתגרשת מדכתיב ושלחה מביתו מי
האחרו זינתה א"כ שוב לא שיי למדרש דהכתוב שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת
מבשרו את זה דהא צדיק ורשע לא נאמר דאד הוא א"כ לתנא דבי ר"י בודאי מפרש האי ושלחה מביתו
בעל בחירה וא"כ ג האשה הזאת עד רגע שזינתה ביתו ממש ובארוסה לא שיי שלוח מבית הארוס
היה הבחירה בידה שלא לזנות וא"כ אי נאמר דסת ארוסה היא בבית אביה .ואי להשיב ע"ז הא
שהכתוב מבשרו שתהיה שנואה לפני המקו ,ולכ בשילוח בעל השני ג"כ כתיב ושנאה האיש האחרו
דרשו בגמ' רק סת זכה השני שלחה דהיינו זכות וכתב לה ספר כריתות ושלחה מביתו והרי לחכמי
הוא לו שנתגלגל הדבר לשלחה מביתו ע"י גט דא במסכת יבמות ד י"א ע"ב דפליגי על ר"י ב כיפר
לאו קוברתו על שהכניס רשעה לתו ביתו וק"ל. וסברו א היתה ארוסה מבעל האחרו ג"כ אסורה
משו מחזיר גרושה ,הרי דסיפא דהאי קרא איירי ג
‡ˆÂȉמזה דצדקו דברי הרשד" דפשטא דקרא בארוסה אפילו הכי כתיב ביה ושלחה מביתו .הנה
אני אומר דאי זה דחיה דא דסבירא להו לרבנ
משמע דגירשה מ הנישואי מדכתיב דפליגי על רבי יוסי ב כיפר דא בארוסה מהאחרו
ושלחה מביתו ,ומה שהביא הרב מ"ל מהרב מוהר"א ג כ נאסרה משו מחזיר גרושה ,הנה החכמי
מזרחי בתשובה שנשאל על ארוס שרצה לגרש סברו כ מדכתיב והיתה לאיש אחר והויה היינו
קידושי כמו שפירש רש"י ש ,מזה נלמד לחכמי
