Page 696 - 4
P. 696
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯ Â
וסת ירושלמי הוא ר' יוחנ שפיר מתר דצרי קרא משו מחזיר גרושה הא בלא"ה איכא איסור ספק
לאסור מחזיר גרושה בספק סוטה למיק עלה בל"ת סוטה ולא הועיל תירו הירושלמי לאוקמי בל"ת
כי היכי דלילקי ממ"נ או משו סוטה או משו דכיו שלא יצוייר בלאו זה מלקות ליכא נ"מ בי
מחזיר גרושה כנ"ל .א נהי דיתור בזה הקושיא על
הירושלמי דאזי אליבא דר' יוחנ מ"מ עדיי ישאר איסור עשה לאיסור ל"ת.
הקושיא לר"ל דסובר התראת ספק לא שמה התראה
לא משכחת דלילקי על לאו דמחזיר גרושה לב"ש Ô‰אמת שיש מקו לומר ולקיי תירו הירושלמי
דאי איסור מחזיר גרושה חל על איסור סוטה כמ"ש
לעיל ,וא"כ ע"כ צריכי אנו לומר דב"ש סוברי דצרי לכתוב לאו דמחזיר גרושה לעני מלקות
דשפיר י"ל א חזר ונשא גרושתו שגירש מפני ספק
איסור חל על איסור. סוטה שקינא לה ונסתרה שהוא לוקה ממ"נ ,א היא
לא זינתה כשנסתרה טהורה היא הרי הוא לוקה
ÏÎזה אני אומר לטייל בדברי כבוד רו מעלתו נ"י, משו לאו דמחזיר גרושה דשפיר חל הלאו דמחזיר
גרושה דכיו שהיא טהורה ליכא איסור סוטה וא
א י"ל דלפי מה שכתב הל"מ בדעת הרמב" זינתה כשנסתרה ולא חל הלאו דמחזיר גרושה הרי
בפ"ה מהל' שבועות הל' ב' דהיכא שאי העדי לוקה משו לאו דסוטה ודאי וא"כ שפיר מתר
יודעי אאיזה לאו שיתרו בו לכ"ע אמרינ התראת הירושלמי למיק עלה בל"ת כי היכי שילקה ממ"נ
ספק לא שמה התראה עיי"ש בל"מ ,ומעתה בנ"ד או משו ל"ת דסוטה ודאי או משו ל"ת דמחזיר
א"א להלקותו בדר ממ"נ דהא היא התראת ספק גרושה ,והוה כמו הכה את זה וחזר והכה את זה
דאי אנו יודעי א עבר על לאו דמחזיר גרושה בבת אחת דחייב מכח ממ"נ וג הכא הוא בבת
ובזה ג לר"י לא שמה התראה לפי דברי הל"מ אחת ,דבחד ביאה איכא או לאו דסוטה ודאי א
הנ"ל ,וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי מתר זינתה כשנסתרה וא לא זינתה איכא לאו דמחזיר
הירושלמי לאוקמי בל"ת מאי נ"מ א אינו לוקה גרושה .אמנ אחר העיו קצת לא דמי זה להכה את
וע"כ צ"ל ג לר"י דב"ש ס"ל איסור חל על איסור זה וחזר והכה את זה והוא לפ"מ שחלקו התוס'
כנ"ל .ולכאורה נ"ל להביא קצת ראיה מסוגיא במסכת יבמות ד ק"א ע"א בד"ה הכה את זה
דמסכת זבחי הנ"ל דקאמר ש"מ התראת ספק לא דבהכה את זה וחזר והכה את זה כיו דאחד מה
שמה התראה מוכח כדברי הל"מ דכה"ג לכ"ע לא ודאי הוא אביו יודע בבירור דעבר על לאו ומיתה
שמה התראה דאל"כ קשה הא בעל מימרא זו דפיגול דמכה אביו ,אבל בפיגול ונותר שבלל זה בזה
ונותר וטמא שבלל זה בזה הוא ר"ל ולמאי צרי שא"א שלא ירבה אחד על חבירו פטור דאינו יודע
לומר ש"מ התראת ספק לא שמה התראה הא דבר איזה מי נתרבה על חבירו וא"י א עבר על לאו
זה אינו צרי הוכחה לר"ל דהא ר"ל סובר כ בהדיא דנותר או א עבר על לאו דפיגול יע"ש בתוס' ,וא"כ
במסכת מכות ד ט"ו ע"ב ובמס' שבועות ד כ"א ג במחזיר גרושה מפני ספק סוטה שקינא לה
ע"א דהתראת ספק לא שמה התראה ,ואי שיי ונסתרה ג"כ א"א להלקותו בדר ממ"נ כיו דא"י על
לומר ש"מ בדבר שהוא מפורש ,א"ו דסת גמ' איזה לאו עבר דא זינתה כשנסתרה איכא לאו
בסוגיא דמסכת זבחי הנ"ל ס"ל דג התראת ספק דסוטה ודאי וליכא לאו דמחזיר גרושה דלא חל על
לא תליא בפלוגתא דר"י ור"ל בהתראת ספק וכא לאו דסוטה ,וא לא זינתה אז ליכא לאו דסוטה
לכ"ע לא הוי התראה .ודע דבירושלמי ריש מסכת ואיכא לאו דמחזיר גרושה .אמנ על הירושלמי
חלה פליג ר"י על ר"ל בנותר ופיגול וטמא שבלל שפיר איכא למימר דלקי ממ"נ א שאי אנו יודעי
זה בתו זה ואכל שהוא חייב ,היינו משו דס"ל בבירור על איזה לאו עבר ,א על לאו דסוטה או על
לר"י דאי איסורי מבטלי זא"ז ואיכא לאו דנותר לאו דמחזיר גרושה אפ"ה לוקה כיו דודאי עבר על
ופיגול וטמא והוי התראת ודאי דכיו דאי איסורי לאו אחד משתיה ולא צרי לידע על איזה לאו עבר,
מבטלי זא"ז הרי עבר על כול ומתרי על לאו דהא הגמ' מסיק במס' זבחי ד ע"ח ע"א דדוקא
דפיגול וג על לאו דנותר וטמא ועיי ברמב" לר"ל שהוא בעל מימרא זו דפיגול ונותר וטמא
בפרק י"ח מהל' פסולי המוקדשי הל' כ' ועיי בכ"מ שבלל שפטור מפני שהוא התראת ספק יעיי"ש בגמ'
ש ,ומעתה כיו דמוכח דלכ"ע א אי העדי א"כ משמע למ"ד התראת ספק שמה התראה שפיר
יכולי להתרות בו על איזה לאו הוא עובר לא הוי לוקה א שאינו יודע על איזה לאו שעבר ומעתה
התראה א"כ הכא אי העדי יודעי על איזה לאו כיו דר' יוחנ הוא דסבר התראת ספק שמה התראה
