Page 697 - 4
P. 697
Ì˙Áלסימ קנב Ê ¯˙ ¯ÙÂÒ
אשתו ודר עמה כבעל ואשה ולא הרגיש ברמאות שיתרו בו א על לאו דמחזיר גרושה א לא זינתה
חמיו עד אחר הנשואי ובנדו כזה לא שיי כלל דינו או שמא זינתה ולא חל לאו דמחזיר גרושה על איסור
דאדמו כפי מה שפסק הרמ"א בש"ע אה"ע ריש סוטה וכיו שא"א להלקותו הדרא קושיא לדוכתה
סימ נ"ג בהג"ה דדי זה דפוסק מעות לחתנו הוא לעני מאי קאמר בירושלמי לעבור עליו בלאו א"ו
רק בארוסה קוד שהכניסה לחופה ולנשואי אבל צ"ל לשיטת הירושלמי דב"ש ס"ל איסור חל ע"א.
לאחר שנשאה אינו רשאי לבגוד באשתו מפני שלא
נתנו לו מה שפסקו לו ,והוא ממהר" שהובא בד"מ „ÂÚכתב רו מעלתו לפי ההקדמה שהניח ליסוד
ש בש הגהת מרדכי פ' שני דייני גזירות ,דכתב
מה דתנינ בפוסק מעות לחתנו איירי בארוסה דאי איסור מחזיר גרושה חל אלא היכא
כדמשמע בלישנא דאדמו או כנוס או פטור אבל שגירשה מפני ספק סוטה שקנא לה ונסתרה ליכא
כנסה סבר וקיבל ,וע"ז יצא מעלתו לחלק בי במציאות לב"ש שגירשה מפני סוטה אלא בארוסה
הפרקי דעד כא לא פסקו המהר" והרמ"א דא דקיי"ל שאי ארוסה שותת מה"מ דתחת איש כתיב
כנסה סבר וקיבל אלא באיש אשר יש לו משלו וכיו שא"א לבודקה ע"י מי המאררי צרי לגרשה
לפרנס או שיש לו איזה אומנות אשר באומנותו יחיה כשקינא לה ונסתרה ,אבל בנשואה שיכול לבודקה
או שיודע בטיב מו"מ אשר יכול לבטוח שימצא ע"י מה"מ לא שיי לומר לב"ש דצרי הכתוב
ברכה בכל אשר יעשה ויהיה סיפוק בידו לפרנס א"ע לכתוב לאו במחזיר גרושה היכא שגירשה מפני ספק
ואשתו וב"ב א בלי הנדוניא שפסק לו חותנו ,בזה סוטה דכיו דאפשר לו לבודקה ע"י שתיית מי שוב
דברי הגאוני הנ"ל לאומד דעתו הואיל וכנסה סבר א"י לגרשה לב"ש .כ העלה כבוד מעלתו והוכיח
וקיבל ,ופי' מעלתו הכוונה מה דאמרו סבר וקיבל מזה דלא כהרשד" דהרי הכתוב איירי בארוסה
אי הפירוש שמחל את הנדוניא דהא אפי' בקדשה דשיי בה שגירשה מפני ע"ד בספק סוטה שקנא
על תנאי וכנסה סת דצריכה גט היינו מצד החזקה ונסתרה ושיי תירו הירושלמי הנ"ל ,אבל אי איירי
דאי אד עושה בעילתו בעילת זנות ,אבל לעני הכתוב בנשואה ל"מ לאוקמי קרא לב"ש שגירשה
ממו בתנאי קאי ,וכ הביא בכנסת הגדולה סימ מפני ספק סוטה הואיל ויכול לבודקה ע"י שתיית
צ"ב בהגהות הטור אות ב' בש תשובת הרשד" מה"מ ע"כ דברי כבוד מעלתו בקצרה .ואני תמה על
חלק יורה דעה סימ ע"ט דא כנס החת בלתי מעלתו דשבק לבקיאותיה ,הלא יש כמה אופני
לקיחת המעות לא מחל אלא הכוונה שסבר וקיבל אשר ג בנשואה צרי לגרשה בספק סוטה כשקינא
שנכנס בספק זה לתבוע אחר כ את האב וכיו לה ונסתרה וא"א לבודקה ע"י שתיית מי כגו בזמ
שתבע את האב מקוד ופשט לו את הרגל לכ אי הזה דליכא כה מיוחס וליכא קרקע משכ ומקדש
רשאי לבגוד בה ,דמה לה לעשות ,וזה לא שיי לית בתו המי ,או אפי' בזמ הבית כגו דהבעל
בנדו דידיה כיו שהחת הוא צורבא מרבנ ולא ידע אינו מנוקה מעו דאי המי בודקי אותה או שהוא
בשו מו"מ והוא איש ת יושב באוהל של תורה חיגר או סומא או אל ,או שהיא חגרת או סומית
וכל ההתחייבות שהתחייב אבי הכלה בכדי שחתנו או אלמת ,דבכל הני אינה שותת והיא אסורה עליו
יהיה יושב ושונה פרקו נאה לו ונאה לעול וילמוד כשקינא לה ונסתרה וצרי לגרשה משו ע"ד בספק
מתו הרחבה .ויגדיל בתורה ,ואבי הכלה הראה סוטה לב"ש אפי' בנשואה ,ולפ"ז נדחי דברי כבוד
מקו לגבות ס התחייבות אצל עתיר נכסי אחד מעלתו מעיקר דשפיר יש מקו לדברי הרשד"
בעיר מלוכה וויע ,וקוד החופה החזיק הדברי דקרא איירי דוקא בנשואה ואפ"ה מתר הירושלמי
בתנאי אחרוני לכל התחייבות ואדעתא דהכי לב"ש צרי קרא דמחזיר גרושה למיק עלה בל"ת
כנסה ,מי ומי יאמר בכה"ג שסבר וקיבל שאיש כזה כשגירשה מפני ספק סוטה שקנא לה ונסתרה וא"א
יקבל על עצמו לישא אשה ולשו רחיי על צוארו לבודקה ע"י שתית המי דמוקי קרא בהני דאינ
ולבטל מהתורה אשר עמל בו מנעוריו להכניס א"ע
בספק א יקיי חותנו מאמרו או א יחדל ,זה לא שותות כלל.
יעלה על הדעת שסבר וקיבל .וכבוד מעלתו הארי
בלשונו לשו חכמי מרפא להטעי הדברי בטע ¯Á‡Âכל הדברי אשר כבוד מעלתו תקע יתדות
לשבח .ואני אומר חלילה לנו לבדות מלבנו סברות
בפלפולא חריפתא להחזיק דינו של הרב
תשובת פני משה שהביא הגאו מ"ל דלדיד דאיכא
חר רגמ"ה אפ"ה יכול לגרשה בע"כ מפני חסרו
הנדוניא ,עדיי אי בו תועלת לנדו דידיה אשר
הבעל כבר כנס האשה בחופה ונשואי ונהג ע