Page 692 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬הוספות והשלמות ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙¯ ·‬

‫מורדת שתצא בלא כתובה את כ"ז נ"ל עפ"ד‬ ‫הארכתי בתשובה להכריח דעת הפוסקי האלה‬
‫דבמקו מצוה לא גזר רגמ"ה כלל וא"כ בודאי בנ"ד‬
‫הנאמרי באמת וצדק וע"פ פלס ונתיבי הוראה‬ ‫מתירי את הבעל לישא אחרת בהיתר מאה רבני או‬
‫המקובל אצלינו דור דור‪'ÈÒ ı ÈÓ Ì"¯‰Ó ˙"¢] .‬‬ ‫שאר לומדי תורה ובלי השלשת כתובה כלל כדי‬

‫‪.[ÂÎ‬‬

‫‪· ˜ ÔÓÈÒÏ [Î‬‬

‫דאי לצדד כ דנהי דאיהי לא פשעה נגדו ג הארוס‬ ‫˙˘‪ ¯Â„ ÈÓÎÁÓ „Á‡Ï È˙·˘‰˘ ‰·Â‬‬
‫לא פשע דאדעתא דהכי קדשה שיתנו לו הנדוניא‬
‫וא לא יתנו לו הנדוניא בכי האי גוונא ליכא חר‬ ‫‪ ȉÈ‬ה' עמו ויעל על במתי הצלחות‪ ,‬ישיג שובע‬
‫רגמ"ה‪ ,‬דא דהיא לא פשעה מפני זה לא יפסיד‬
‫הבעל ואדעתא דהכי לא תיק הגאו ז"ל וג הוא‬ ‫שמחות‪ ,‬וינהל על מי מנוחות‪ ,‬ברוב ברכות‪,‬‬
‫לא נשבע להכניסה לחופה אדעתא דהכי עכ"ד‪ .‬וע"ז‬ ‫ה"ה כבוד אהובי ידידי וחביבי הרב הגאו נ"י‪.‬‬
‫תמה מעלתו על הרב מ"ל שכתב שלא פסק כ"א על‬
‫השבועה‪ ,‬והרי מפורש ש שעל שניה פסק הרב‬ ‫‪ ‰Ê‬איזה שבועות אשר בא לידינו מכתב מהרבני‬
‫פני משה שאי כא שבועה ואי כא תקנת וחר‬
‫ב"ד בצירו עוד חכמי העיר מופלגי תורה‬
‫רגמ"ה‪.‬‬ ‫מקהלתו ובתוכו רצו אהבה תשובה ופסק הלכה‬
‫מסיני ועוקר הרי ה"ה כבוד רו מעלתו ידידי‬
‫‪ ‰ ‰‬לדעתי קשה לסמו בזה על הוראה זו לפסוק‬ ‫הגאו נ"י כתובה מזה ומזה‪ ,‬ש הראה את ידו‬
‫הגדולה צולל במי אדירי בחריפות ובקיאות‪,‬‬
‫כהרב פני משה‪ ,‬יע כי הרב מ"ל הביא דבריו‬ ‫וכאשר מצאתי כי לדי יש תשובה פניתי מכל‬
‫וראה התשובה ולא הכריע בדבר וסיי דמה שהרב‬ ‫טרדותי לבא אל עמק יהושפט להשתעשע וללקט‬
‫פני משה נסתייע ש מתשובת הרב משפטי שמואל‪,‬‬
‫הרב ז"ל לא השיב כ"א על השבועה שנשבע הארוס‬ ‫באמריו אמרי נוע ‪.‬‬
‫להכניסה לחופה דפטור משבועתו דאדעתא דהכי לא‬
‫נשבע‪ ,‬וכוונת הרב מ"ל לעמוד בספק זה יע כי הרב‬ ‫¯‡˘‪ ÔÂ‬נאמר מכבוד מעלתו לדו במה שהגאו מ"ל‬
‫פני משה בעצמו לא היה מכריע בדבר א לא‬
‫שנסתייע מתשובת הרב משפטי שמואל והרב פני‬ ‫ז"ל בפרק כ"ג מהל' אישות ה' ט"ז עומד‬
‫משה היה מדמה מסברא שתקנת חר רגמ"ה לא‬ ‫בבית הספק מי שקידש אשה בזמננו זה דאיכא חר‬
‫חמיר משבועה שנשבע הארוס להכניסה לחופה‪ ,‬וא‬ ‫רגמ"ה שלא לגרש בע"כ א בארוסה‪ ,‬א יכול לגרש‬
‫על השבועה פסק הרב משפטי שמואל שאי כא‬ ‫ארוסה בע"כ מי שנפסק לו מעות מחותנו ופשט לו‬
‫שבועה ממילא שג חר רגמ"ה אי כא ‪ ,‬דג"כ‬ ‫את הרגל א נימא דבכי האי גוונא לא תיק רגמ"ה‬
‫אמרינ בכה"ג לא היה התקנה‪ ,‬וע"ז מפקפק הרב‬ ‫תקנה זו‪ ,‬והביא ש דברי תשובת פני משה שנסתייע‬
‫מ"ל שהרב משפטי שמואל לא השיב כ"א על‬ ‫מתשובת הרב משפטי שמואל וסיי הרב מ"ל ש‬
‫השבועה דפטור משבועתו דאדעתא דהכי לא נשבע‪,‬‬ ‫שלא השיב כ"א לפטור הארוס משבועה א נשבע‬
‫וכוונת הרב מ"ל בהשגה זו דאי ללמוד חר רגמ"ה‬ ‫לעשות חופה‪ ,‬אבל מתקנת וחר רגמ"ה לא הכריע‬
‫משבועה שנשבע הארוס בעצמו‪ ,‬דגבי שבועה יכולי‬ ‫בדבר‪ ,‬אמנ כבוד מעלתו מביא דברי התשובה הלז‬
‫אנו לדו מאומד דעת הנשבע דודאי לא נשבע כ"א‬ ‫מתשובת פני משה אשר ש פסק הלכה למעשה‬
‫ע"ד שיתנו לו הנדוניא‪ ,‬אבל אי אנו יכולי לדו‬ ‫במה שבא לפניו בק"ק קונשטאטינא שיש ש‬
‫בזה ע"ד חר רגמ"ה לומר שע"ז לא היה תקנתו‪,‬‬ ‫קידושי בשעת השידוכי וג החת נשבע להכניסה‬
‫ואי אנו יכולי להקל ראש בחר רגמ"ה לשפוט‬ ‫לחופה ביו הנועד וכשהגיע היו היה החת רוצה‬
‫מדעתנו שלא היה החר ג בנדו זה‪ ,‬אשר טענתה‬ ‫להכניסה לחופה א אבי המשודכת היה מעכב בדבר‬
‫טענה שהיא לא פשעה נגדו הוא מוכרח לכונסה אחר‬ ‫ודחה את החת מדחי אל דחי מחמת שלא היה‬
‫שאינו רשאי לגרשה בע"כ‪ .‬כ נלענ"ד ביאור דברי‬ ‫סיפוק בידו לסלק הנדוניא אשר התחייב לתת לבתו‬
‫הרב מ"ל שלא רצה לפשוט ספיקתו מהאי הלכה‬ ‫ונסתפק ש מתחילה לדיד דאיכא חר רגמ"ה שלא‬
‫לגרש בע"כ א יכולה היא לומר אני לא פשעתי נגד‬
‫א"כ כנוס בעל כרח כי אי אתה רשאי לגרשני בעל‬
‫כרחי שלא ברצוני מפני חר רגמ"ה‪ ,‬ומסיי ש‬