Page 688 - 4
P. 688
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯ÁÓ
הנ"ל מדברי הרב בעפ"ח הנ"ל .א ג בלא"ה דבריו שהוא חלב וכדומה בשאר דברי דשוי' אנפשי' ח"ד
בדויי מהלב ה במחילה מכבודו דלפ"ד הפוסקי כיו דהוא בידו כמוב .
הנ"ל דא בארוסה א היא אשתו הראשונה אסור
לגרשה ואע"ג דלא עשאה כלי שלא בא עלי' כלל ˘ ·Âבעת נתגלה ספר שער המל ראיתי בדבריו
וכנדו שהבי' מהר"א מזרחי שהי' רק ארוסה
בסבלונו' וא"כ בודאי לא ס"ל ולא שמיע ליה להרב בפ"ט מה"א שהעיר בכמה הערות במ"ש
ז"ל חידוש די הלזה שחידש הפ"ח מדנפשיה בלי והוכיח ג"כ מדברי מוהרי"ט סימ ל"ב הנ"ל דס"ל
שו ראיה כלל ,וא ג יש לסתור דבריו מהסוגי' דשוי' אנפשיה ח"ד הוא מטע נו"ק והבי' ג"כ דברי
דסו גיטי הנ"ל דאמר לי' ר"פ לרבא לא מצא בה תשובת האחרוני ז"ל דמפשט פשיט' לי' דהוא
לא ערוה ולא דבר מהו אמר לי' מדגלי רחמנ' גבי מטע נו"ק ג הבי' ש דברי תוס' רי"ד הנ"ל
אונס וכו' יע"ש וא אית' להא דהרב בעפ"ח ז"ל והעלה שדעת הרבה וביחוד דעת התוס' ורשב"א ז"ל
מאי ראי' מהא דאונס שכבר נאנסה ונבעלה ממנו דלא כוותי' אלא דס"ל דאפי' בכי הא"ג דיש הפסד
אשר בביאה זו אינה כורתת ברית עמו ואח"כ לאחרי שיי שפיר לומר שוי' אנפשיה ח"ד והיינו
כשנשאה כבר הי' בעולה מביאה הראשונה ועיי מטע הנאמר דהוא כנו"ק וזה הוא כוונת מוהרי"ט
בתוס' כתובות ד ד' בד"ה בעילת מצוה וכו' בח"א סי' צ"ב הנ"ל שדחה דברי התוס' רי"ד הנ"ל,
שמבואר ש דא"כ ברית כ"א ע"י בעילת מצוה וא"כ עלה בידינו עכ"פ דקושי' הנ"ל שהקשתי
להסוברי דא בארוסה איכ' איסור דאורייתא
יע"ש אבל לא ע"י ביאת אונס כמוב .
באשתו הראשונה לק"מ.
‰˙ÚÓÂנתחזק כל סידקי ובדקי בהוראת בעפ"מ
‰ÏÂÚ‰מזה דיש ראיה ברורה לדעת מהר"א מזרחי
ומוהר"י אשכנזי ובעמ"כ ע"פ ראיותי
הנ"ל דבכי הא"ג דא"צ לכנוס רשאי לגרשה אפי' ומוהרי"ט ובעמ"ל הנ"ל דאפי' בארוסה
איכ' איסור' דאוריית' ומעתה ק דינא ולא הדר מ"ש
בזה"ז דאיכ' חר"ג. לעיל בש הרב בעפ"מ ומוהר"י אשכנזי שהובא
בכנה"ג דא לדיד דאיכ' חר"ג רשאי לגרש מדסתמו
‡ Íכ"ז א עדי לא נשאה והיא ארוסה וכנדו רוב הפוסקי הנ"ל כסתימת מתני' דמשמע דאפי'
באשתו הראשונה דאסור לגרשה אפ"ה בכי הא"ג
מתני' דהפוסק מעות לחתנו דאיירי בארוסה רשאי לגרשה בע"כ וג אי לחלק בי ארוסה
אבל א נשאה כתב מוהרמ"א באה"ע סי' נ"ב סעי לנשואה דאפי' בארוסה אסור לגרשה באשתו
א' וז"ל וכ"ז לא מיירי אלא קוד שנשאה אבל לאחר הראשונה ואפ"ה רשאי לגרשה בכי הא"ג דהפוסק
שנשאה ודאי לא יוכל לבגוד באשתו משו שאי מעות וכו' .אשר בזה ממיל' נדחה מה שיש לכאורה
נותני לו מה שפסקו לו אלא חייב בכל דבר שאיש לעורר בזה לפ"ד הפ"ח באה"ע סימ קי"ט שדורש
חייב לאשתו עכ"ל ,והנה דברי מוהרמ"א סתומי כמשה מפי השכינה ודקדק מלשו הקרא והיא
וחתומי כי לא נמצ' פורש וטע לדבר דמ"ש חברת ואשת ברית ה"ד בכי הא"ג שנשאה בתולה
נשואי מאירוסי ובפרט לפמ"ש לעיל דא בארוסה ועשאה כלי דאי האשה כורתת ברית אלא למי
והיא אשתו הראשונה אסור לגרשה וא ג לבגוד שעשאה כלי אבל א נשאה בעולה דלא נעשה כלי
בה ולעג אותה ואפ"ה בכי הא"ג דהפוסק מעות ע"י רשאי לגרשה והוא חידוש די דלא נמצ' לשו
לחתנו ולא נת לה רשאי לגרשה בע"כ וא לדיד אחד מהאחרוני ז"ל אשר בזה הי' מקו לתפוס על
דאיכ' חר"ג ומה"ת נימ' לחלק בי אירוסי לנשואי , ראיותינו הנ"ל ממתני' דהפוסק מעות וכו' לפמ"ש
דבנישואי אינו רשאי לבגוד בה וחייב בכל דבר התוס' בסוגי' ש בש הירושלמי דמתני' דהפוסק
מעות איירי בנשואי שניה יע"ש וכיו דכ אפשר
שהבעל חייב. לומר דהי' בעולה כבר מנשואי הראשוני ושפיר
‰ ‰Âראיתי במקור נובע דברי מהר"מ מרוטנבורג יכול לגרשה.
שהוב' בהגהת מרדכי אשר מש יצא לו ‡· Ïמלבד שהרי" והרמב" ושאר פוסקי ז"ל לא
הוראה זו והוב' ג"כ דבריו בד"מ וז"ל ש השיב
הר"מ על אבי הכלה שפשט הרגל לחתנו שאינו נות הזכירו תי' זה אלא כמו שפירש"י לפי לשו
לו מה שפסק עמו א"י לבגוד באשתו בשביל זה כיו אחד שאי להאב כלל או שאר תירוצי שנאמרו בזה
שכבר כנסה והא דאמרי' בפ' שד"ג הפוסק וכו' תשב וכול כאחד סתמו דבריה כלשו מתני' דאמר
עד שתלבי ראשה וכו' ש"ה דלא כנסה כדמשמע אדמו או כנוס או פטור וא"כ ליכא תברא לדברינו
לשנא דאדמו או כנוס או פטור אלמ' מיירי דלא
