Page 684 - 4
P. 684
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯„Ó
כסברת הרמב" הנ"ל דאי לוקי אלאו דסוטה „‡‡Ë˘Ù 'È ÈÓ ÏÈÚÏ„‡ ȇ˜„ ÔÂÈÎ ‰Ò¯‡· ȯÈÈ
משו דהוי לאו שבכללות וע"כ ס"ל כדעת שאר „˜¯‡ .[Ô·ÂÓÎ ‰‡Â˘ · ȯÈȇ Ì"„˘¯‰ÓÏ Ï"Ò
מפרשי וכמו שהוב' בהרב המגיד ובכ"מ וא"כ
מדוע לא תי' כמ"ש התוס' לעבור עליו בשני לאוי . ‡˘¯ בזה יוב ג"כ תירוצו של הירושלמי הנ"ל
ÔÎÏÂנ"ל שדעת הירושלמי דבודאי א"א לאוקמ' אשר לכאורה דבריו בלתי מובני כלל
וצריכי אנו לעמוד על תירוצו הא דלא תי' לעבור
קרא דלא יוכל בעלה וגו' אליב' דב"ש עליו בשני לאוי וכמ"ש התוס' לדעת לעבור עליו
שנתגרשה משו ע"ד בעדות ברורה דהיינו שבאו בשני לאוי .והנה הרב בעל פני מאירות בתשובה
שני עדי והעידו עליה שזנתה בודאי וגרשה אח"כ ח"א סימ ק"ד עמד בזה ושלח ידו להגיה בדברי
ונשאת לאחר ומת בעלה האחרו שאסורה לחזור תוס' לית עליו בל"ת כמו שנמצ' הנוסחא
לבעלה הראשו משו מח"ג משנשאת זה בודאי בהירושלמי וכ"ז עשה מצד תוק קושיתו שהקשה
לית' דע"ז ל"צ קרא דמח"ג דהרי אסורה עליו משו ש דהרי עיקר הלאו באשה שזנתה תחת בעלה הוא
סוטה שזנתה ולוקה עליה ואי לעבור עלי' בשני מלא יוכל לבעלה וגו' וא"כ לית' לקושי' הירושלמי
לאוי זה ג"כ אי אפשר אחר דקימ"ל בכ"מ דא"א
חל ע"א כ"א בכולל או מוסי וכא לא משכחת לי' וזה הוא הכרח שלו.
שיהי' חל לאו דמח"ג שבא אח"כ אלאו דאשה
שזנתה דתיכ משזנתה נאסרה עליו בלאו דאחר אשר ‰ÏÈÁÓ·Âמכבודו דכ"ז דברי שגיאה המה דאי
הוטמאה ולדעת הי"א שהוב' בכ"מ בפ' י"א מה"ג
עכ"פ חל תיכ משגרשה ואז חל עליו איסור סוטה ספק דקושי' התוס' בש הירושלמי הוא
ואול איסור מח"ג אינו אלא אחר שנשאת לאחר דא דלאו דסוטה אינו אלא משו קרא דולא יוכל
וגרשה או מת וא"כ ליכ' נ"מ כלל במאי דעובר בב' בעלה וגו' מ"מ משמעות הקר' גופ' איירי במח"ג
וכמ"ש התוס' ביבמות ד י"א ע"ב א מדכתיב אחר
לאוי כמוב . אשר הוטמאה ילפי רבנ דר"י ב כיפר לסוטה
שנסתרה ג"כ וכמבואר בש"ס ש וכ"כ הרב המגיד
‡ Íדדעת הירושלמי הוא דנהי דלבית שמאי ע"כ בפ"א מהא"ב דמה"ט ס"ל להרמב" דעל לאו
דמח"ג משנשאת לוקה משו דפשט' דקרא כתיב בה
ל"צ קרא דמח"ג בכי הא"ג שנתגרשה בעדי ואמנ אשה שזנתה תחת בעלה אינו לוקה עליה
ברורי שראו שזנתה דבכי הא"ג בודאי ל"צ קרא משו דמרבינ לה מאחר אשר הוטמאה והוי כלאו
דמח"ג דת"ל משו איסור סוטה ול"ש תי' לעבור שבכללות דאי לוקי עליו יע"ש ,וא ג לא העלה
עליו בשני לאוי א דאפשר לאוקמ' קרא דמח"ג ארוכה לדברי הירושלמי מדוע לא כתב ללקות שתי
בכי הא"ג שקנ' לה ונסתרה דהיא ג"כ אסורה לבעלה שעכשיו דכתיב לא יוכל בעלה וגו' אז איכ' שני
מצד ספק שהתורה אסרה מספק כודאי כ"ז דלא לאוי לאו דמח"ג משנשאת ולאו דמחזיר סוטתו
תשתה ונבדקת ע"י מי המרי אבל כ"ז דלא תשתה דמרבינ מאחר אשר הוטמאה ,ואי דס"ל להירושלמי
כדעת הרמב" הנ"ל דאי לוקה אלאו דסוטה משו
אסורה עליו וצרי לגרשה. דהוי לאו שבכללות א"כ אי מקו כלל לקושי'
הירושלמי דאי לא כתיב לאו דמח"ג הי' לוקי אלאו
ÌχÂבנשואה לא משכחת לי' אחר דאפשר לו דסוטה דאז לא הוי לאו שבכללות ,והדבר פשוט
בקושי' התוס' והירושלמי דעיקר הקושי' קאי כיו
לבודקה בשתיות המי א כיו דקרא דכי דאסור לגרש כ"א במצא בה ע"ד למ"ל קרא לכתוב
יקח וגו' א בארוסה איירי וכמ"ש המ"ל הנ"ל בלשו זה לא יוכל בעלה הראשו לשוב לקחתה אחר
וכמ"ש לעיל וא"כ בכי הא"ג שהיא ארוסה דקימ"ל אשר הוטמאה דעיקר קרא במח"ג ונשאת לאחר ומת
דאינה שותת דתחת איש א"ר ואז א"א להשקותה האחרו כמבואר בקר' ולא היל"ל כ"א לא יוכל
כמבואר בש"ס סוטה ר"פ ארוסה וביבמות בפ' בעלה לקחתה אחר אשר הוטמאה או להיות עמה
הבע"י ועוד בכ"מ ואז היכ' דקנא לה ונסתרה נאסרה כמוב ,ולא הי' מהצור להארי כי הדבר מוב לכל
עליו מספק כודאי וצרי לגרשה וא אח"כ גרשה רואה .א מפני שהרב בעל פני מאירות נתקשה
ונשאת לאחר ומת או גרשה אז בודאי חל עלי' איסור
דמח"ג מצד איסור כולל דנהי דעל הבעל בלא"ה הוכרחתי לבאר זאת.
איכ' איסור סוטה דאפי' בספק נאסרה עליו ואפי'
לדעת התוס' ביבמות ד' י"א ובכתובות ד' מ' דסוטה Ù"ÎÚÂדברי הירושלמי הנ"ל בלתי מובני לפ"מ
ספק ליכא כ"א איסור עשה הרי אפי' על איסור עשה
לא חל איסור לאו וכמ"ש התוס' בכ"מ וביחוד שהוכחתי מדבריו מקושיתו דלא ס"ל
