Page 682 - 4
P. 682
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯·Ó
כמורד וא"ע בלאו דלא יגרע וכ משמע בש"ג וכו' שלא כתב לו אלא ע"מ לכונסה יע"ש והוב' ג"כ
ועיי תשובת הרב מזרחי עכ"ל יע"ש היטב. בהרי" ז"ל ולפ"ז אי התחלה לקושי' הנ"ל דא
דעמדו וקדשו מתו התנאי אפ"ה אי לבטל
‰ ‰Âמ"ש דבזיוג הראשו קימ"ל דאסור לגרשה הקדושי משו דלא הי' התנאי שית לו כ"א בעת
הנשואי ולא בעת הקדושי ולא הי' הקדושי ע"ת
אא"כ מצא בה ע"ד האמת אתו שכ משמע זה כלל כ"א עיקר התנאי הוא על הנשואי שא"צ
בפשיטות מדברי הרמב" ז"ל בפ"י מה"ג שכתב לישא אותה בלא נדוניא ועבור זה ס"ל לחכמי
וז"ל ולא יגרש אד אשתו הראשונה אא"כ מצא ע"ד דיכול לעגנה ולא יכניסנה לחופה בלי נדוני' ואדמו
שנאמר כי מצא בה ע"ד ואינו רשאי למהר לגרש ס"ל דא"י לעגנה משו דהוי אונס שאי אביה נות
אשתו הראשונה וכו' עכ"ל וביחוד מדברי הטור ש לה ולכ יכולה לומר או כנוס בלי נדוניא וא אי
שכתב אחר פלוגתא דב"ש וב"ה בד"א בזיוג שני אתה רוצה לכנוס אותי כי אונס לא חייב' רחמנא
אבל בזיוג הראשו אי למהר לגרשה וכו' ,אשר מזה שתכנסני בלא נדוני' עכ"פ אי אתה יכול לעג אותי
נראה שדעת דפלוגת' דב"ש וב"ה אינו אלא בז"ש כיו דאונס רחמנא פטרי' ואי אני מחויב לשבת
אבל בז"ר א ב"ה מודה שאינו רשאי לגרשה אא"כ
מצא בה ע"ד וכמו שפי' ש הב"ש בלשו הראשו , עגונה כל ימי עד שית ל אבי דמי הפסיקה.
ומה שסיי הרמב" והטור ואינו ראוי למהר וכו'
ומשמע דאי זה כ"א מצד דר אר אבל איסור' Ù"ÎÚÂיצא לנו מדברינו הנ"ל להמתיק סברת
ליכא כבר עמד בזה הרב בעח"מ ש ופי' דבריו
דאע"פ שא"י לגרשה כ"א מצד ע"ד עכ"ז א ע"א בעפ"מ הנ"ל דאפי' לדיד דיש חר"ג שלא
מעיד לו והוא סומ עליו ומהימ לו כבי תרי רשאי לגרש בע"כ אפ"ה א"י לומר לו כיו שאני לא
לגרשה אפ"ה אינו ראוי לו שיהי' מהיר להאמי לו פשעתי ואני אנוסה בדבר כנוס אותי בלא נדוניא ואי
אתה יכול לגרשני מצד חר"ג כיו שג הוא לא פשע
אבל באמת איסור' ג"כ איכ' לגרשה יע"ש. אי לכונסה בע"כ ולחייב א"ע בשאר כסות ועונה
˘"ÓÂהב"ש ש בפי' הב' דפליגו א בז"ר מכח דנהי דאונס ר"פ מ"מ אונס ל"ח רחמנא וכנ"ל.
דברי רש"י דבריו אינ מוכרחי כלל כמו ‰ ‰Âמלבד שכבר המתקתי סברתו עפ"ד הירושלמי
שפירשתי במק"א ,ועכ"פ בסימני הנ"ל אחז שיטה
זו דבז"ר כ"ע מודי דאסור לגרשה אא"כ מצא בה הנ"ל א ג יש להבי' ראי' לדבריו ממתני'
ע"ד וא לפי' הב' שפי' דברי הרמב" והטור דס"ל הנ"ל בעצמו אשר כבר החל הרב ז"ל בעצמו להביא
דב"ש וב"ה א בז"ר פליגו עכ"פ מודו ב"ה דאסור ראי' לדבריו מדברי אדמו שאמר יכולה היא שתאמר
לגרש אשתו הראשונה אא"כ מצא דבר וכפינ לי' אילו אני וכו' או כנוס או פטור אבל א"י לומר כנוס
שלא לגרשה בלא דבר כמבואר בדבריו ש וא"כ אותי בלא נדוניא משמע מלשו המתני' דא"י לכופו
שפיר קמה ראיותיו הנ"ל מסתימת הש"ס והפוסקי שיכניסנה בלא נדוני' א שלא עלתה ראי' זו ביד
דמשמע א באשתו הראשונה י"ל ה"ז גיט הרב ז"ל מטע דהוא מדינא דהש"ס דיכול אד
וכתובת ורפאי א"ע וג ראיותיו מדברי הרמב" לגרש את אשתו בע"כ אבל לא בזמנינו דאיכ' חר"ג
שהבי' בסי' ע"ז הנ"ל וש"מ דא לדיד דאיכ' חר"ג
י"ל כ וכמ"ש הוא ז"ל למאי דקימ"ל דאסור לגרשה שלא לגרש בע"כ.
אא"כ מצא בה ע"ד. ÌχÂלדידי ראי' זו נכונה ועצומה דא לדיד
‰˙ÚÓÂכעי זה יש להבי' ראי' להאי פסקא של דאיכ' חר"ג אפ"ה אי"ל כנוס דוקא בלא
נדוני' והוא עפמ"ש הב"ש בסימ ע"ט ס"ק ד' וז"ל
בעפ"מ הנ"ל מסתימת המתני' החכמי מיהו יש לדייק ממתני' ומ הפוסקי דכתבו בסת
שאמרו תשב עד שילבי ראשה ואדמו שאומר אלו דרשאי לומר ה"ז גיט וכתובת ורפאי א"ע אפי'
אני פסקתי לעצמי וכו' או כנוס או פטור ולא חלקו בזיוג הראשו דאסור לגרשה אפ"ה א היא חולה
בי ז"ר לז"ש ומשמע דאפי' בז"ר יכול לעגנה יכול לגרשה לפ"ז ה"ה בזה"ז דאיכ' חר"ג דיכול
לחכמי אפי' בפסק אביה ולאדמו בפסקה היא על
עצמה עכ"פ וג א"י לומר לו אפי' בפסק לו אביה לגרשה כמ"ש ר"ס ע"ז עכ"ל.
אלא או כנוס או פטור ואי אתה יכול לעג אותי
כיו שאני לא פשעתי אבל זאת א"י שתאמר אחר ‰ ‰Âבסימ ע"ז ס"ק ו' כתב וז"ל ואפשר מדכתב
שבזו"ר אסור לגרש כנוס דוקא א בלא נדוניא וא
הרמב" וסת ופסק א רוצה לגרשה ולית
לה הכתובה אינו די כמורד ואי מוסיפי על
כתובתה מזה נשמע א לדיד דאיכ' חר"ג לא הוי
