Page 686 - 4
P. 686
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯ÂÓ
האומר לאשה קדשתי וכו' הת בודאי משו דלא דזה לא נשמע ממתני' דהאומר לאשה דלא מחייב
אגיד גבייהו דמש"ה מהימנה כיו דלא מפסדי לשו אד בדיבורו אבל הכא מחייב עפ"ד שאומר
לאחרינ' אבל הכא דאגידי בי' ומשעבד' לי' ומטי פ"פ מצאתי לגרשה בע"כ אשר מצד הדי אינו רשאי
איסור לגביה לא מהימנ' יע"ש וא"כ ה"ה הכא א לגרשה בע"כ כיו דהיא אשתו הראשונה ואפילו
נימ' דאיכ' איסור' לגרש אשתו הראשונה בע"כ וע"י הב"ד כופי אותו שלא לגרשה אא"כ מצא ע"ד
ששוי' אנפשיה ח"ד מפסיד לה ג"כ שמוכרח לגרשה
בע"כ א"י לשוי' ח"ד כמו ביהודית הנ"ל ,אבל מה וכמ"ש האחרוני ז"ל באה"ע סי' קי"ט הנ"ל.
אעשה שדברי תוס' רי"ד סותרי' לכ"מ בש"ס וביחוד
מתני' דנדרי הנ"ל דלולי החשש דעיניה נותנת ‡ Íבאמת לק"מ דעיקר קושי' הש"ס הוא כיו
באחר הי' נאמנת לשוי' אנפשה ח"ד ,והנה ראיתי
למוהרי"ט בתשובה בסימ צ"ב בח"א שעמד ג"כ דממתני' דהאומר לאשה וכו' שמעי' דאד
בזה על התוס' רי"ד אשר זה הוא דברי ר' ישעי' יוכל לשוי' אנפשה ח"ד דהא הוא אסור בקרובתיה
שהביא ש ]‡"'ÈÚ˘È '¯Ï 'ÈÒÁÂÈÓ „"ȯ 'ÒÂ˙ :‰ אע"ג דהיא מותרת בקרוביו דלא מהימ כ"א על
¯‡˘ [„"ȯ 'ÒÂ˙ Ï"ˆÂ ˙Á‡ ‰Ú„Ï ÔÂוז"ל ואכתי עצמו דיכול האד לאסור ע"ע דבר המותר לו ואי
קשה דאטו משו דאגיד' בי' לא שוי' אנפש' ח"ד מאכילי לו דבר האסור אז ממיל' בכי הא"ג שאומר
הא אמרי' הנאת תשמיש עלי אסורה דאי מאכילי פ"פ מצאתי אע"ג דא"ל אפ"ה שוי' אנפשיה ח"ד
לאד דבר האסור לו ועוד אמרה טמאה אני וחזרה ואי מאכילי לו דבר האסור בע"כ והרי באומרת
ואמרה וכו' ותי' דלפ"מ האחרונה דחיישי' לעיניה טמאה א"ל לפי משנה האחרונה דא"כ עמדו בעלי
נותנת באחר א"י להפקיע ע"כ מבעלה ג עי"ז התוס' בסו נדרי ש ובכ"מ ושאר הראשוני
יע"ש ,וזה ל"ש גבי הבעל כי כל תירוצי שתי' ל"ש מדוע לא תהא נאמנת לשוי' אנפשה ח"ד וכל
בי' כמ"ש לעיל וג לא הי' תקו חכמי ובודאי יש התירוצי שנאמרו ש ל"ש גבי הבעל כמוב והרי
כח ביד הבעל לשוי' אנפשי' ח"ד א בכי הא"ג אפי' לדיד דאיכ' חר"ג שלא לגרש בע"כ כתבו
התוס' בנדרי ש דא יאמר לו אחד ודעתו סומכת
דמפסיד לה וכמ"ש לעיל. עליו דשוי' אנפשי' ח"ד כמבואר ש במ"ש דמנדי
אותו על שגר שתאסר אשתו עליו מדמנדי אותו
]‚„¯ ˘[‡¯ÂÒȇ„ ‰ÎÈ˙Á ‰È˘Ù ‡ ‡È ש"מ דנאסרת וכ"כ הב"ש בסי' קע"ח ואפי' למא
דחולק ש וס"ל דא"נ היינו בכי הא"ג שהוא בעצמו
‰ÓÂג לפמ"ש בתשובה אחת בימי חורפי בהיותי א"י אלא שאחד אמר לו שזנתה דאפשר שמנדי
אותו מפני שמהיר להאמי בדבר וכמ"ש לעיל בש
כבר עשרי שני בבואי ממקו מולדתי לעיר הח"מ סימ קי"ט שפי' דברי הרמב" והש"ע ואי
גדולה ש"ח בראד ודנתי בהלכה בנדו הלכה למעשה ראוי למהר לשלח אשתו הראשונה ובכי הא"ג לדעה
וערכתי דברי לפני הגאו מוהר"י לנדא ז"ל ש באתי הראשונה נאסרת עליו ומנדי אותו ולדעת שניה
במשפט לברר עני זה דשוי' אנפשיה ח"ד א הוא אפשר דא"נ כלל אבל א היא בעצמו ראה וידע
מטע נאמנות דאד נאמ ע"ע יותר ממאה איש. שזנתה אי ספק דודאי שוי' אנפשיה ח"ד כי כל
ומעתה א הוא בכי הא"ג דמפסיד לאחרי לא הי' התירוצי שנאמרו גבי אשה שאומרת טא"ל ל"ש
נאמ לשוי' אנפשיה ח"ד אבל א נימ' דשוי' ח"ד בזה ועיי בתוס' יבמות בסוגי' דרוכל ובכתובות ד'
הוא מטע נדר וקונ שאד יכול לאסור ע"ע דבר ס"ג בסוגי' דמאיס ובדברי הר" סו נדרי וא"כ
המותר לו ואז אפי' בכי הא"ג דמפסיד לאחרי יכול שפיר פרי הש"ס מאי קמ"ל ר"א דהאומר פ"פ
לאסור ע"ע וממיל' נצמח האיסור א על האחרי . מצאתי נאמ לאוסרה הא כיו שאומר שהוא בעצמו
יודע שזנתה כיו דמצ' פ"פ בודאי אפי' לא יהי'
¯·ÎÂראיתי למוהר"י באסא בתשובה סימ פ' נאמ אפ"ה שוי' אנפשיה ח"ד וזה מבואר ממתני'
דהאומר לאשה וכו' דיכול אד לשוי' אנפשיה ח"ד
שעמד בזה ונסתפק בספק הלזה וכתב דאולי
ה כנדרי איסור דלית' בשאלה וכמו נ"ש .ג כמוב .
המוהרי"ט בח"ב ח' אה"ע סימ א' הבי' סברא זו
ודחה דא"כ הי' מותרת בשאלה וע"ז הרבה בראיות Ô‰אמת שהתוס' רי"ד במס' קידושי ד' י"ב כתב
דל"מ שאלה יע"ש .ובאמת שמוהר"י באסא הרגיש
בזה וכתב והוי כמו נ"ש וכ מורי הדברי אחר ש בסוגי' דביתהו דר"א הוי לה צער לידה וכו'
אמר לה לאו כ"כ דאימ דאסרית ל עילאי וכו'
וכתב הוא ז"ל אע"ג דהיא מהימנ' לשוי' ח"ד כדתנ
