Page 120 - 14322
P. 120
ג׳ון לה קארה
מה הוא עשה ,זה חוסר נימוס .טוב מאוד שבאת ,ג'וליאן .אשאר לשבת
כאן .עלייתי בחזרה במדרון הצפוני של המדרגות עשויה להיות פחות
אלגנטית".
ובזאת ג'וליאן מצא את עצמו משוחרר.
אדוארד חיכה במבואה .דלת הכניסה היתה פתוחה.
"אני מקווה שלא היה כואב מדי ",הוא אמר בחדווה והושיט את
ידו ללחיצה הלבבית.
"היה נהדר".
"ולילי מוסרת את התנצלותה .עניין משפחתי פעוט שדורש
טיפול".
"כמובן .אנא הודה לה בשמי".
הוא יצא אל אוויר הלילה ,ובשארית נימוסיו הטובים הלך לאט
ככל יכולתו עד שהגיע אל קצה השביל .כשעמד כבר לפרוץ בריצה
מזככת הוא נתקל בבוהק מסנוור של פנס ,ומאחוריו לילי אייבון עם
רדיד הצמר מ"דוקטור ז'יוואגו".
בתחילה הם הולכים במרחק־מה זה מזה ,כל אחד באזור ָתח ּום משלו,
כמו אנשים המומים המתרחקים ממכונית מרוסקת .אחר כך היא נטלה
את זרועו .הלילה היה אפור ולח ושקט מאוד .הֶרכב המסחרי החבוט
חנה בנתיב הצדדי ,אבל הנאהבים עברו אל חלקו האחורי או שהלכו
איש לדרכו .קצהו העני יותר של הרחוב הראשי היה שדירה כתומה,
מוארת בנורות נתרן ,עם חנויות יד שנייה .הצד העשיר בהק בלבן,
ו"ל ֹונדסלי'ס ֵּב ֶטר ּב ּוקס" היתה תפארתו החדשה ביותר .בלא שנאמרה
אף לא מילה אחת ביניהם ,היא עלתה בעקבותיו בגרם המדרגות
החיצוני אל דירתו .הסלון היה מרוהט בדלילות ,כפי שהנזיר שבו
התכוון שיהיה :ספה פינתית ,כורסה ,שולחן כתיבה ,מנורת קריאה.
החלון הבולט החוצה השקיף אל הים ,אלא שהלילה לא היה ים ,רק
ענן אפרורי ודמעות של גשם .היא בחרה בכורסה וקרסה אל תוכה,
מניחה לזרועותיה להידלדל ברפיון ,כמו מתאגרף בין הסיבובים.
120
