Page 115 - 14322
P. 115
שומר אמונים
יקרים לליבנו .והקורבנות שאנו מעלים כדי לשמר אותם .האם הבחנת
במקרה במדליות של אבי בספריית העיירה?"
"חוששני שלא".
"הן משהו־משהו ",ממליצה לילי" .הכי־הכי".
"תרמנו אותן ,אתה מבין .יקירה ,את בטוחה שאת צריכה לשתות
כל כך הרבה?"
"אני חייבת לאסוף כוח ,אמא ",היא אומרת ,ידה נחה כעת בכף ידו
של ג'וליאן כמו חברה ותיקה.
"במבואה ,תכף כשנכנסים .על הקיר המערבי .הן מוצגות די
בצנעה ,במסגרת דומה לקופסה קטנה עם לוחית פליז .אבי נחת
עם הגל הראשון בנורמנדי וזיכה את עצמו בתוספת של אבזם כסף*
לעיטור הצלב הצבאי .תראה את זה על הסרט .אבזם כסף הוא קישוט
צנוע למדי ,אבל אומר רבות".
"אני בטוח בכך".
"גם לך יש בר ,נכון ,ג'וליאן? בר־קפה .בקומה למעלה .מתיו סיפר
לי".
"ואביו של הקולונל נהרג בגליפולי .האם אדוארד סיפר לך
זאת?"
"דומני שלא".
"לא .הוא לא היה עושה זאת".
"הצלופח מחליק בגרון בנעימיםֶ ,טדסקי?" מבקשת לילי לדעת
אל צידו האחר של השולחן ,בלי לוותר כלל על ידו של ג'וליאן.
"תענוג צרוף ,יקירה .אני ממש עומד להתחיל להיכנס לזה ",משיב
אדוארד ,שמתעב דגים.
ג'וליאן ,שכל חייו ,הוא כבר החליט כעת ,היו כיתת אמן ממושכת
בהתפשרות ,שוב מנצל את ההפוגה.
"אני מקווה ברצינות לעורר את העיירה להקים לתחייה את
* באנגלית.bar :
115
