Page 111 - 14322
P. 111
שומר אמונים
אם ניגש ונתיישב ,זה בסדר מבחינתך ,מילטון?" הוא מפנה שאלה אל
מעלה המדרגות" .כיסא בראש השולחן ,הקרוב ביותר לדלת?"
"נשמע טוב ,טד".
אדוארד שוב ,קולו האבהי:
"לילי יקירה ,תוכלי להנמיך את המוזיקה במטבח לפני שתבריחי
את אמך בחזרה למעלה ,בבקשה?"
"א ּו ּפס — סג ּור .מצטערת ,אמא ".מוזיקה נפסקת.
הם נכנסים לעוד חדר עגמומי .על קיר מרוחק תלויה סוללה של
מדפי עץ חומים ריקים בצורה בולטת לעין .האם פעם נשאו אוסף
מפואר? שולחן האוכל ערוך בקצה אחד :מפיות מבד דמשק ,פמוטי
כסף רבי־זרועות ,תחתיות לכוסותַ ,מ ָצעי ֹות לצלחות ,מטחנות פלפל.
בראשו ,ה ֵּכס גב ֹו ַה המסעד של ד ּב ֹורה ,מתוגבר בכריות לתמיכה.
"צריכה עזרה שם ,לילי יקרה? או שאני רק אפריע כרגיל?" אדוארד
מפנה שאלה אל אשנב הגשה פתוח ,ובתשובה מקבל קולות צלחות,
חבטה עמומה של דלת תנור ו" ַפאק" מהוסה אך ברור לאוזן.
"אני יכול לעזור?" מציע ג'וליאן ,אבל אדוארד מתעסק בשמפניה,
ולילי עדיין צריכה להטיל הנה והנה אי אלו סירים ומחבתות.
ד ּב ֹורה ומילטון מבצעים את הבלט הפרטי שלהם ,מילטון אוחז
בה במפרקי כפות הידיים ,נרכן לאחור .ד ּב ֹורה ,ברוב חן ,מניחה לו
להנמיך אותה אל חיק הכריות.
"תשע וחצי זה בסדר לשעת המנוחה שלך ,גברתי?" שואל מילטון.
"כל כך מעייף לנוח ,אינך מסכים ,ג'וליאן?" מתאוננת ד ּב ֹורה.
"שב ,בבקשה .הנח לזולת לטרוח ,וכך אנו נוכל לשבת".
זה ציטוט? אולי הם כל הזמן מדברים בציטוטים .הוא מתיישב.
כבר הוא מרגיש גל של חיבה כלפי ד ּב ֹורה .או הערצה .או אהבה.
היא אמו והיא עומדת למות ,ובעלה מוליך אותה שולל .היא יפהפייה
וב ֵשלה ואמיצה פחד ,ואם לא תאהב אותה עכשיו — יהיה מאוחר מדי.
אדוארד מציב לפניהם ברוב עסק כוסות שמפניה על תחתיות כסופות.
ד ּב ֹורה מתראה כלא שמה לב.
111
