Page 106 - 14322
P. 106
ג׳ון לה קארה
נייר ,ויש לי למעלה עוד מחשב נייד שיוכל לעשות את העבודה .ברגע
שנתפנה לכך".
"מצוין ",אמר אדוארד ,מפגין את כוח ההתאוששות הרגיל שלו.
"ויש לי מכתב בשבילך" — מושיט לו אותו — "ממרי".
"ממי?"
"מרי .הגברת בבלסייז פארק .היא כתבה לך בחזרה .זה כאן".
האם שכח שג'וליאן מסר מכתב חיוני עבורו?
"אה .תודה .כמה חביב" — אם כי לא היה ברור אם ג'וליאן הוא
החביב ,או שמא המכתב מן הגברת עלומת השם.
"יש גם הודעה ממנה .הודעה מילולית שעלי למסור לך .מוכן?"
"דיברת איתה?"
"זה פשע?"
"כמה זמן?"
"שמונה או תשע דקות בסך הכול .בבראסרי הסמוך .רוב הזמן היא
כתבה לך".
"דיברתם על עניינים שבמהות?"
"לא הייתי מנסח זאת כך ,לא .רק עליך ,האמת".
"איך היא היתה?"
"זה מה שהיא רצתה שתדע .שלומה טוב .היא שלווה .היא מיושבת
בדעתה .המילים שלה .היא גם יפהפייה .היא לא אמרה את זה .אני
אומר".
ולו רק לרגע חטוף ,פניו המתוחות אורו בחיוך המוכר.
"אני אסיר תודה" — תופס בידו של ג'וליאן בשתי ידיו ,מוחץ
אותה ומרפה" .תודה שוב ,רוב תודות".
אלוהים אדירים ,אלה דמעות אמיתיות?
"תרשה לי?" — רוצה לומר :הנח לו לקרוא בשלווה את המכתב
שלו בעוד ג'וליאן מפנה את השטח.
אבל ג'וליאן לא ממש מוכן לעשות זאת:
"אני בא מחר לארוחת ערב אצלך בבית ,במקרה שלא ידעת".
106
