Page 108 - 14322
P. 108
ג׳ון לה קארה
מיושנת אך מצודדת של הקלה ,תחבה את ידיה אל תוך כיסי הסינר
וגילגלה את כתפה כלפיו ברע ּות של בני אותו הגיל.
"אז מה יש לך פה בשקית הזאת ,בן אדם?" היא ביקשה לדעת.
"שמפניה .מצוננת ומוכנה לפעולה".
"גדול .אמא באופן רשמי עוד בטיפולים ,כן? אבל זה יכול לקרות
בכל יום .היא יודעת את זה ,והיא לא אוהבת רחמים .היא אומרת מה
שהיא חושבת והיא חושבת הרבה ,אז כל דבר יכול לקרות ,או־קיי? רק
ככה שתדע ְלמה אתה נכנס".
הוא פסע בעקבותיה במעלה המדרגות ,ובתחושה של מסיג גבול
נכנס אל מבואה אפלולית רחבת ידיים של בית אשר בשפתם של
מתווכי נדל"ן ,מחכה כבר מזמן לשדרוג .על כתליו המחופים ציפו ֵיי
קיר מצהיבים של בית ִּבתו ,היו תלויים ציורי השמן הסדוקים של
הקולונל של ספינות בים וה ָּברומטרים העתיקים של הקולונל ,ערוכים
בשורה כחיילים .מקור האור היחיד היה גלגל ברזל שהשתלשל מן
התקרה ,ובצידו העליון נרות חשמליים נוטפי פלסטיק צהוב .בקצה
המרוחק של המבואה ,גרם מדרגות מהגוני מעוקל עם ידיות אחיזה
לבנות לנכים התנשא אל האפלולית .האם בטהובן הוא שנשמע
מתנגן?
"אמא!" צעקה לילי במעלה המדרגות" .האורח שלך כאן עם
בקבוק שמפניה! למקומות ,היכון ,צאי!" — ובלי לחכות לתשובה היא
הצעידה את ג'וליאן מבעד לדלת פתוחה אל תוך חדר אורחים קודר
ורחב ידיים באותה מידה ,עם אח בנויה שיש ובה אגרטל נחושת מלא
עלים יבשים.
לפני האח ,שתי ספות אפורות ערוכות זו כנגד זו כמו משני צידיו
של קו לחימה .בגומחה מצופה עץ ,שורות צפופות של ספרים בכריכות
עור .ובקצהו הרחוק של החדר ,גרסה נוספת של מר אדוארד אייבון,
איש סילברווי ּו הנודע ,מחכה להתגל ֹות בז'קט ביתי חום ערמוני דהוי
ובנעלי בית מהודרות עם מקלעות זהב .שערו הלבן המסורק למשעי
מתבלט כלפי מעלה בקרניים קטנות מאחורי האוזניים.
108
