Page 104 - 14322
P. 104
8
ג'וליאן מדד חליפה כחולה מחויטת ,החליט שהיא יותר מדי סיטי
ובחר ז'קט טוויד משובץ .הוא פסל את הז'קט בשל היותו צעקני מדי
והחליף אותו בבלייזר כחול כהה ,מכנסי פלנל אפורים ועניבת משי
סרוגה בדוגמת עין־יונה מחנותו של מר ּבאד ,תופר החולצות בפיקדילי
ארקייד ,מזכרת פינוק מעברו הבזבזני .הוא קשר את העניבה ,התיר
אותה ,הסיר אותה ושם אותה בכיס הבלייזר .הוא קשר אותה שוב
בפעם המי־יודע־כמה בעודו מתגושש עם השאלות הבלתי פתירות
שלא נתנו לו מנוח מאז שיחת הטלפון שביצע ארבעים ושמונה שעות
לפני כן.
"הלו" — קול אישה .מוזיקת רוק מודרנית רועשת מתנגנת ברקע.
מוזיקה נפסקת.
"הלו .שמי ג'וליאן לונדסלי —"
"גדול .אתה החנות ספרים .מתי אתה רוצה לבוא?"
לא ייתכן שד ּב ֹורה היא שמדברת .האם זו רדיד הצמר מ"דוקטור
ז'יוואגו"?
"טוב ,אם יום חמישי זה בסדר —"
"חמישי מצוין .אני אגיד לאמא .אתה בסדר עם דגים? אבא מתעב
דגים ,אבל זה הדבר היחיד שהיא מסוגלת לאכול .אני לילי ,דרך אגב.
הבת" — מנמיכה את קולה כמרמזת שבנות הן מתכון לאסון.
"שלום ,לילי .אני בסדר עם כל דבר ",אומר ג'וליאן ,סחרחר מן
התגלית המפתיעה שאחרי אלוהים־יודע כמה שעות במחיצת אדוארד,
104
