Page 100 - 14322
P. 100
ג׳ון לה קארה
לא ,ג'ואן ,את לגמרי בסדר.
"אחד רופא ירדני .בשם פייסל .למד והוכשר בצרפת .אחת אישה
ירדנית ,אשת הנ"ל ,בשם ַס ְל ָמה ,בוגרת אוניברסיטאות אלכסנדריה
ודורהם ,תאמין או לא תאמין .אחד נער בן שלוש־עשרה ,בשם
ָעראב ,בנם של שני הנזכרים לעיל .בגיל שלוש־עשרה לומד בעמאן,
אבל זה חופש מהלימודים ,והוא רוצה להיות רופא כמו אבא שלו.
אתה איתי?"
פרוקטור היה איתה.
"פייסל וסלמה מנהלים מרכז רפואי בחסות ארגון חוץ־ממשלתי
במימון סעודי ,כזה שלא משייך את עצמו לאף אחד מהצדדים .המרכז
הרפואי שלהם הוא מנזר נטוש בקצה הכפר .במנזר יש — או היה —
חדר אוכל אחד ,רחבת דשא מגודרת לסוסים ,פלג שזורם בשטחו.
בקיצור ,אידיליה חמישה כוכבים .הרעיה סלמה ,אשת ארגון מה־זה
מצוינת ,לדברי אדוארד ,הסבה את חדר האוכל האמור לבית חולים
שדה .הבעל פייסל זוכה לסיוע מיומן של רופאים צבאיים ,שגויסו
בידי אותו ארגון חוץ־ממשלתי ערבי .בכל ערב מופיעות משאיות
ומקיאות מתוכן פצועים .הלחימה הקשה ביותר היא בסראייבו ,אבל
ניטשת לחימה גם בהרים .הכפר רואה בעצמו מין עיר מקלט בגלל
המרפאה שבו .טעות".
כבר אחרי חצות בבלגרד שקטה יחסית .ג'ואן ופיליפ במיטה .ג'ואן
חזרה זה עתה מסיור בשטח .פלוריאן לא היה בקשר זה ימים אחדים,
אבל אין בכך ולא כלום .הפגישה הידועה האחרונה שקיים היתה
עם קולונל סרבי מחיל התותחנים .התוצר היה טוב דיו לזכות אותו
במכתב תודה והערכה מן המשרד הראשי .הטלפון הירוק מצלצל לצד
מיטתם :סוכנים בלבד ,ורק בגרועים שבמקרים .ג'ואן ,מפעילת הסוכן
הראשי של התחנה ,מקבלת את השיחה:
"אני שומעת את הקול העמוק הגרוני הזה :זה פלוריאן .פלוריאן?
אני אומרת .מי זה פלוריאן? מעולם לא שמעתי עליך .זאת אומרת,
100
