Page 110 - 14322
P. 110

‫ג׳ון לה קארה‬

‫"מה היא עושה — אתה מתכוון‪ ,‬למחייתה?" כמו הירהר אדוארד‬
‫בקול‪ ,‬כאילו השאלה חדשה עבורו‪" .‬ברגע זה לילי מבשלת‪ .‬ומטפלת‬
‫במסירות באמה היקרה‪ ,‬כמובן‪ .‬אבל למחייתה" — מדוע הכול קשה‬
‫כל כך? — "עיקר כוחה הוא באמנות‪ ,‬הייתי אומר‪ .‬לא ממש אמנות‬
‫יפה מן הסוג שאביה היה עשוי לייחל לו עבורה‪ ,‬אבל סוג מסוים של‬

                                  ‫אמנות הוא אהבתה הראשונה‪ .‬כן‪".‬‬
                             ‫"אמנות גרפית — אמנות מסחרית?"‬
                              ‫"בדיוק‪ .‬בקטגוריה הזאת‪ .‬אכן כך‪".‬‬
‫הם נחלצים בעזרת קולו המתנגן של גבר ַּבר ָּבדי שיורד במדרגות‪:‬‬
‫" ְשמ ֹור כיוון‪ ,‬יקירה‪ ...‬צעד־צעד‪ ,‬הנה‪ ...‬יפה מאוד‪ ,‬כל הכבוד‪...‬‬
‫לא למהר עכשיו‪ ,‬בזהירות‪ ,‬יקירה‪ ...‬מצוין עכשיו‪ ...‬פשוט נהדר‪,‬‬
                 ‫בדיוק ככה" — ועם כל מילת עידוד‪ ,‬גרירת רגליים‪.‬‬
‫זוג מרשים יורד בגרם המדרגות המפואר בזרועות שלובות כאילו‬
‫זהו יום חתונת הזהב שלהם‪ :‬החתן צעיר‪ ,‬שחור ויפה תואר להלל‬
‫במחלפות שיער סבוך ומקורזל‪ ,‬ושפתיו נעות רק בקושי בדקלמו‬
‫את נדרי הנישואים; הכלה דקת גזרה וכולה בשחור עמוק עם חגורה‬
‫מוזהבת דקיקה‪ ,‬שיער אפור כסוף נפרש ככנפיים משני צידיהן של‬
‫פני הילדה שלה‪ ,‬יד אחת על המעקה‪ ,‬חרטומו של סנדל זהב מגשש‬

                                      ‫על־עיוור אחר המדרגה הבאה‪.‬‬
                ‫"זה אתה‪ ,‬ג'וליאן הצעיר?" היא דורשת בחומרה‪.‬‬
         ‫"אכן זה אני‪ ,‬ד ּב ֹורה‪ .‬ערב טוב‪ ,‬ותודה רבה על ההזמנה‪".‬‬
‫"נתנו לך משהו לשתות? השירות כאן לא תמיד כפי שראוי‬

                                                            ‫שיהיה‪".‬‬
           ‫"הוא הביא לנו שמפניה‪ ,‬יקירה‪ ",‬קורא אליה אדוארד‪.‬‬
‫"ומצאת זמן בשבילנו‪ ",‬ממשיכה ד ּב ֹורה‪ ,‬מתעלמת מזה‪" .‬עם כל‬
‫התלאות שאתה נאלץ לעבור בחנות‪ .‬הבנאים המקומיים שלנו הם שיא‬

                        ‫השיאים‪ ,‬מספרים לי‪ .‬אינך מסכים‪ ,‬מילטון?"‬
                                       ‫"בלי ספק‪ ",‬מסכים החתן‪.‬‬

‫אדוארד דוחף קלות את ג'וליאן קדימה‪" .‬נדמה לי שטוב נעשה‬

                                ‫‪110‬‬
   105   106   107   108   109   110   111   112   113   114   115