Page 119 - 14322
P. 119
שומר אמונים
לשפות זרות .ואת אקדמאית נכבדת שעובדת בשיתוף עם הממשלה,
אם אינני טועה .אפשר לשאול מה בעצם את עושה?"
לילי היא שקופצת על ההזדמנות ,מנתבת מחדש את השאלה
במסודר:
" ֶטדסקי הוא מומחה פנטסטי לשפות :פולנית ,צ'כית ,סרבו־
קרואטית ,מלוא הסל ,נכוןֶ ,טדסקי? גם האנגלית שלו לא רעה .קדימה,
אבא .תתחיל להרביץ .את כל הרשימה".
אדוארד עוטה אי־שביעות רצון ,ואז מצטרף לפעולת ההסחה:
"אה ,אני תו ּכי ,יקירה .מה התועלת בכל השפות אם אין מה לומר
בהן? גרמנית ,שכחת .קצת הונגרית .צרפתית ,כמובן".
אבל קולה הנוקב של ד ּב ֹורה ,כשנשמע שוב סוף־סוף ,הוא שחותם
את הרגע:
"ואני ערביסטית במקצועי ",היא מודיעה.
איכשהו מגיע הזמן לקפה ,ועל פי שעון היד של ג'וליאן ,שהציץ בו
בחשאי ,השעה תשע ועשרים ,או עשר דקות ליציאתה היעודה של
ד ּב ֹורה .לילי כבר נעלמה .מן הקומה העליונה ,קול אישה שר בלדה
אירית .אדוארד יושב ד ּומם ,משחק ביין שלו .ד ּב ֹורה יושבת זקופה בין
כריותיה בעיניים עצומות ,כמו פרשית יפהפייה הי ֵשנה באוכף.
"ג'וליאן".
"עדיין כאן ,ד ּב ֹורה".
"מתחילת המלחמה ועד סופה אחיו של אבי ,אנדרו ,מדען מחונן
מאוד ,עבד לא רחוק מכאן .האם אדוארד סיפר לך על כך?"
"דומני שלא ,ד ּב ֹורה .סיפרת לי ,אדוארד?"
"אפשר שלא השכלתי להזכיר זאת".
"בחשאיות רבה .שעליה הקפיד עד ש ֵמת ,במידה רבה מתשישות.
הם שמרו אמונים בימים ההם .אינך פציפיסט ,אני מקווה?"
"איני חושב כך".
"טוב ,אל תהיה .הנה מילטוןַּ .בזמן כרגיל .אסור לי לשאול אותו
119
