Page 122 - 14322
P. 122
ג׳ון לה קארה
מלהזכיר של אדוארד .סם ,בנה של בתו ש ַהס מלהזכיר של אדוארד,
לילי .דלתות נפתחות ונסגרות.
"הוא שחור ",אמרה לילי והניפה את הטלפון אל מול ג'וליאן,
למען יתפעל מתמונה של ילד צוחק שזרועו כרוכה סביב צוואר של
גרייהאונד" .בן תערובת ,אם בא לך ,אבל במשפחה כמו שלנו אין
הבדל .אמא יכולה לסבול כל צבע חוץ משחור ,אלא אם כן זה איזשהם
מטפל או מטפלת .בפעם הראשונה שראתה אותו ,היא קראה לו כושי
סמבו קטן שלה ,ואבא התפוצץ ממש .גם אני".
"אבל את רואה את אבא שלך בלונדון פה ושם?"
למה אבל?
"בטח".
"לעיתים קרובות?"
"לפעמים".
"מה אתם עושים? לוקחים יחד את סם לגן החיות?"
"דברים כאלה".
"תיאטרון?"
"לפעמים .ארוחות צהריים ארוכות ב'וילט ֹונס' לפעמים ,שנינו.
הוא נורא אוהב אותנו ,נכון?"
ותמרור אזהרה "הכניסה אסורה" לזרים.
בחוכמה שלאחר מעשה ,ג'וליאן זכר יותר מכול את השקט שירד
עליהם ,השלווה שלאחר קרב שלחמו בו כתף אל כתף ,הדאגות חסרות
השחר שנטרד בהן בשאלה למי ירשה להיכנס לחייו .הוא זכר איך
השיחה ביניהם על הדברים הקטנים שימשה תחליף לכל השיחות על
הדברים הגדולים מכדי להתעסק בהם .ואיך כשלילי דיברה על הוריה,
היא הצליחה לעקוף את שוליהם כאילו המרכז האמיתי שלהם נמצא
מחוץ לתחום .ואיך ,כמו אביה ,היא בחנה אותו כמישהו שיום אחד
היא עשויה להפקיד בידיו סודות; פשוט עדיין לא.
לא ,אביו של סם לא בתמונה .טעות מרהיבה של שניהם עם תוצאה
122
