Page 126 - 14322
P. 126
ג׳ון לה קארה
בנקסטד ,לדוגמה ,במהלך התקופה שקדמה למלחמת עיראק .לאחר
שהגיעה למספר ההשתתפויות הדרוש בהפגנות רשומות ,היא הועלתה
כנדרש לדרגת צבע כתום.
הצלליות בחלונות הקומה העליונה מעבר לכביש נעלמו .התנועה
בכביש כמו קפאה במקומה במבול הפתאומי .מ ֶּפתח־דלת מקושת
הגיחה קבוצה מ ּולטי־ ֶאתנית של בני נוער ,שהתפזרו אל תחנות
האוטובוסים .פרוקטור שילם על הקפה ,משך את מעיל הגשם על
ראשו ואץ־רץ בין מכוניות תקועות בפקק אל המדרכה ממול.
הוא לא היה בטוח אם עליו לצלצל בפעמון או פשוט להיכנס,
וכך צילצל ונכנס גם יחד ,ומצא את עצמו במבואה ריקה עם קירות
ל ֵבנים ועליהם פסלי נייר והודעות על אירועי מחול .גרם מדרגות
ולאורכו שורה של כרזות בלט הוביל אל גלריה כעין מרפסת
פנימית .דלת ועליה לוחית מנהל היתה פתוחה למחצה .הוא הקיש,
דחף ,שירבב את ראשו פנימה .אישה גבוהה ואלגנטית בת גיל
שאין לנחשו עמדה זקופה ליד ַּכן לתווים ,צופה בו במבט ביקורתי
כשהתקדם לעברה .היא היתה לבושה במכנסיים שחורים ובחלק
עליון של בגד גוף.
"מר פירסון?"
"נכון .ואת ַאניה".
"ואתה עובד ממשלה .ואתה רוצה לשאול אותי שאלות מסוימות.
כן?"
"נכון בהחלט .ויפה מצידך להיפגש איתי".
"אתה איש משטרה?"
"לא ,לא ,רחוק מזה .אני מאותה מחלקה אסירת תודה שלפני
שנים רבות ,בעזרתך ,יצרה קשר עם אדוארד אייבון בפריז ",הוא
אמר והושיט לה ארנק עם תצלום שלו וחתימה בתור סטיבן פירסון.
היא הביטה בתצלום ,ואז ,באריכות רבה מכפי שציפה ,בו עצמו .עיני
נזירה :יציבות ,נטולות זדון ,כנות.
"האם אדוארד —" היא החלה שוב" .הוא בסדר? הוא לא —"
126
