Page 127 - 14322
P. 127
שומר אמונים
"למיטב ידיעתי ,אדוארד בכי טוב .אשתו היא שאינה בקו
הבריאות".
"ד ּב ֹורה?"
"כן .אותה אישה .החדר הזה קצת גדול .יש מקום שנוכל לדבר בו
ביתר פרטיות?"
משרדה היה קטן וצפוף ,עם חצי חלון מקושת של זכוכית צבעונית
שנחתך במחיצת גבס ,כיסאות פלסטיק מתקפלים ושולחן ישן על
חמורים ששימש שולחן כתיבה .היא לא ידעה בוודאות מה לעשות
איתו ,וכך התיישבה בגב זקוף מאחורי השולחן כמו תלמידה טובה
וצפתה בו בשעה שמשך כיסא מולה .ואז ,במחווה של הפסקת אש,
היא שילבה את ידיה ,שהיו ארוכות וחטובות וחינניות מאוד.
"אז ,האם את עוד מתראה עם אדוארד מפעם לפעם?" שאל
פרוקטור.
טלטול ראש נחרד.
"לא יפריע לך אם אקרא לך אניה?"
"ודאי שלא".
"ואני סטיבן .ולא יפריע לך אם ניגש ישר לעניין? מתי למיטב
זיכרונך היתה הפעם האחרונה בהחלט שראית את אדוארד?"
"כבר הרבה שנים .בבקשה .מדוע אתה שואל את זה?"
"אין שום סיבה חשובה במיוחד ,אניה .פשוט ,כל אחד שעובד
עבור מחלקה סודית עובר תחקיר פה ושם .הגיע תורו של אדוארד,
זה הכול".
"בגיל מבוגר כל כך? כשהוא לא אצלכם יותר?"
"מנין לך שהוא לא אצלנו?" — באותה נימה היתולית במעודן.
"הוא סיפר לך שאינו עובד עבורנו יותר? מתי ייתכן שסיפר לך את
זה? את זוכרת?"
"הוא לא סיפר לי .זאת היתה הנחה שלי".
"מבוססת על מה ,אני תוהה?"
127
