Page 138 - 14322
P. 138
ג׳ון לה קארה
הראשון .לפעמים מילטון ,המטפל לשעבר של ד ּב ֹורה ,היה נכנס
באקראי ,מנופף לשלום לחבורה ומתיישב בעצלתיים על הרצפה,
וסם ומילטון היו מרכיבים פאזלים של חיות כמעט בלי להחליף
מילה.
אבל בשעת צהריים זו אלה רק ג'וליאן ,לילי וסם .סם לקח את
כל ספרי הילדים מן המדפים והוא פורש אותם על הרצפה .ג'וליאן
חזר זה עתה אחרי שהלך להביא כריכים ,ולילי שקועה עמוק בשיחה
בטלפון הנייד:
"כן ,הבנתי .או־קיי ,או־קיי ,א ֹו ֵנה ...בטח ...כן ,מה שצריך"...
וברגע שניתקה ,או שמא ממש לפני כן" :שתלך להזדיין".
"מי? עם מי?" שואל ג'וליאן בקלילות.
"הכול מסודר .תשאל את א ֹו ֵנה .אנחנו לא צריכים יותר לעשות
שום דבר מזוין .שבוע ממחר ,שתים־עשרה בצהריים ,ואחרי זה
מסיבה ב'ר ֹויאל ֵהייבן' .אמא רצתה בשבת ,שהחבר'ה מהשירות יוכלו
להתייצב ,אז זה בשבת ".ונזכרת" :אה ,כן ,ודרך אגב ,אבא רוצה
שתהיה השושבין שלו".
"המה שלו?"
"נושא הארון .מה שזה לא יהיה .אני לא ממש מבינה בזה ,בסדר?
גם אבא לא .אז זה לא קל ,אתה לא חושב?"
"לא רמזתי לכך".
"טוב מאוד ",זורקת לילי ,נשמעת הפעם כמו אמה יותר מאשר
כמו אביה.
"אז מי זאת א ֹו ֵנה?" שואל ג'וליאן ,ולהפתעתו ,בהתחשב במצב
הרוח הלוחמני של לילי ,היא משתתקת לשעה קלה.
"אנחנו מרגלים ,נכון? אמא מרגלת ,אבא מרגל ,ואני זאת שמעבירה
את ההודעות ביניהם ".ובפרץ ֵחמה מחודש" :וזה חולני להחריד" —
מטיחה אגרוף קמוץ בדלפק פלדת האלחלד" .אמא חייתה בהסוואה
כל החיים הדפוקים שלה .הם אפילו לא הרשו לה לענוד את המדליה
הדפוקה שלה ביום הזיכרון ,אבל ברגע שהיא מתה הם רוצים להשיט
138
